סיפורו של ילד משבט המסאי שבקניה, הבוחן את גבולות האהבה של אביו, ותוך הסיפור מתגלה עולמו המיוחד באפריקה.

 

 

 

 

 

 

 

 

   נשב לנוח בצל עץ הלב הירוק

 

ואם השמש תצרוב את העלים?
והם ינשרו מן הענפים?

 

אז אפרוש מעליך את השמיכה שלי ויהיה לך נעים בצל.

 

ואם אני אהיה צמא?
    תשתה  מן הַקָּלָבָּשׁ.

 

ואם הקלבש יהיה יבש וריק
    תמלא אותו במים מן הנחל.

 

ואם הנחל יתמלא בבוץ, והערוץ יהיה סדוק ויבש?

 

אלמד אותך לחפש זרמי מים נסתרים,
ולחפור באדמה היבשה עד שתמצא מים.

ואז, מחמד לבי, נגמע מים מתוקים
מלוא הפה והגרון.

אבא, ואם אני אהיה הנער רועה העדר?
    אז אני אהיה גאה.

 

ואם אני אהיה הנער רועה העדר
ואוכל הרבה בשר והבטן שלי תתעגל,
ואני אשתדל להישאר ער, ואני אשתדל לשמור על העדר,
אבל העפעפיים שלי יעצמו מעייפות?

 

אני אלמד אותך איך להישאר ער,
נשיר ביחד אל הירח הלבן המלא
ונרקוד מול הכוכבים
עד שעיניך יבריקו.

 

ואם בכל זאת אני ארדם, והצבועים יתגנבו אל העדר
ויטרפו פרה, וזאת תהיה פרת יום ההולדת שלי?

 

אז, מחמד לבי, אני אכעס
אבל עדיין אוהב אותך.

 

ואם אפחד?

 

אני אחבק אותך בזרועותי
עד שתוכל לשמוע את דפוקות לבי, כמו תוף.

 

ואם הצבועים יקרצו לי בעיניים הצהובות שלהם?

 

שנינו נפשיל את ראשינו לאחור ונצעק:

הוּ הוּ הוּ  ה וּ וּ וּ וּ וּ וּ !
עד שהם יתחמקו ויסתלקו להם מכאן.

 

ואם אריה יחדור לתוך המחנה שלנו, יצליף בזנבו וינהם לאוכל...

ואני אהיה האוכל שלו?

 

אז, מחמד לבי, אני אגן עליך במגן שלי.
אני אניף את החנית שלי מול האריה, עד שהרעמה הגדולה שלו תרעד והוא יברח למאורה שלו.

 

אני אדאג לך, אוהב אותך ואלמד אותך
תמיד.
כי אני   אבא שלך ואתה מחמד לבי.