בבוקר סוער אחד החליט פו הדב לבקר במחבוא המחשבות שלו. זה מקום סודי שבו יושב לו פו וחושב על מה כדאי לחשוב היום. פו חיבר שיר קטן ושר אותו בדרך, וזה נשמע בערך ככה:

הוֹם דּוּם דּוּם דִּי דִּי דּוּם,
יֵשׁ רוּחַ כָּזֹאת וְיֵשׁ גֶּשֶׁם כָּזֶה,
הָעֵצִים, יָה, תִּרְאוּ, דּוֹחֲפִים זֶה אֶת זֶה,
וְעָלִים שֶׁנָּשְׁרוּ מִתְחָרִים זֶה עִם זֶה,
וְאֶפְשָׁר לְהַגִּיד בְּלֵב בָּטוּחַ
שֶׁיֵּשׁ כַּנִּרְאֶה... שֶׁאוּלַי עוֹד תִּהְיֶה... שֶׁאוּלַי כַּנִּרְאֶה... אֲנַחְנוּ נִרְאֶה...
שֶׁהַיּוֹם יֵשׁ בַּחוּץ אֵיזוֹ רוּחַ.

היה מזל. מחבוא המחשבות של פו היה מוגן מן הגשם והרוח. פו ישב והשתדל לחשוב על משהו, לא חשוב מה. בזמן שפו היה עסוק במחשבות הציץ סנאי קטן ורטוב מן המאורה שלו שהייתה מוצפת כולה במים.
- אם אני הייתי במקומך הייתי חושב איך להגיע הביתה מה שיותר מהר, אמר הסנאי.
- למה? שאל פן
- מפני שהיום יום ים שכזה, אמר הסנאי.
- יום שכזה או ים שכזה? שאל פו.
- שניהם. השיב הסנאי ונעלם לו לחפש מקום יבש.
-
פו הסתכל בשלוליות ובבוץ ואמר לעצמו: ים? או הו... או הוהו... אולי אני אלך ואגיד לכל אחד איזה יָם יפה, ואני אתחיל אצל החבר הכי טוב שלי, אצל חזרזיר.
חזרזיר גר באמצע היער בבית גדול בתוך עץ אלון, והוא אהב מאד את ביתו. מחוץ לבית היה שלט: "העבריינים ייענשו" אבל עכשיו השלט נשבר ונשאר רק "העבריינים... י שו" חזרזיר מספר לכל מי שרוצה לשמוע שהבית היה שייך פעם לסבא שלו, וחזרזיר אומר ששם המשפחה של סבא שלו היה העבריינים, ושמו הפרטי היה אינשו, וזה שם מקוצר. שמו המלא של הסבא היה אינשומדבר, וזה באמת שם מוזר מאד בשביל סבאים.
באותו יום סערה היה חזרזיר מודאג קצת. הוא ישב וחשב לעצמו כמה זה מרגיז להיות חיה קטנה כל כך ביום סערה שכזה, ומה יהיה אם הרוח תעיף אותו כמו עלה. בדיוק ברגע שגמר לחשוב הוא ניתק ממקומו ועף ברוח על עלה אחד, גדול במיוחד.
חזרזיר עף לו בתוך הסערה, וכך עבר מעל פו שהיה בדרכו לאחל לחזרזיר ים יפה.
- לאן אתה הולך, חזרזיר? שאל פו.
- זהו בדיוק מה שאני שואל את עצמי. לאן? אוי... אי..." אמר חזרזיר.
פו הושיט את ידו ותפס בצעיף שהיה כרוך סביב צווארו של חזרזיר.
- ומה אתה עונה לעצמך?" שאל פו והיה דואג באמת.
- אוי, פו, אני נפרם!" צעק חזרזיר. וזה היה נכון. הצעיף נפרם במהירות וחזרזיר עף גבוה. ממש כמו עפיפון. הצעיף הלך ונפרם עד אשר לא נשאר שום צעיף בכלל, רק חוט ארוך מאד של צמר. חזרזיר אחז בכל כוחו בקצה השני של החוט.
- אוי אה.. אני כמעט ונעלמתי לגמרי," צעק חזרזיר.
- תחזיק חזק, חזרזיר!" צעק פו ורץ בכל כוחו על האדמה כשהוא מחזיק בקצה החוט.
הם עברו על יד ביתה של קנגה.
- תראי אמא, תראי עפיפון!" קרא רו הקטן שישב לו בתוך הכיס של אמא קנגה.
- הן אלוהים אדירים. זה חזרזיר" נבהלה קנגה.
- איזה ים יפה, קנגה, איזה ים יפה, רו" אמר פו בנימוס והמשיך לרוץ.
- מותר
- מותר גם לי להעיף קצת את חזרזיר, פו?" שאל רו.
אבל פו כבר לא שמע. הוא רץ מהר מדי.

איה עבד קשה כל הבוקר. הוא בנה קיר בשביל להישען עליו..
- הקיר שלי יחזיק מעמד נגד כל דבר שבעולם, אמר איה כשגמר להניח את הענף האחרון לחיזוק הקיר.
אבל לא. כי בדיוק באותו הרגע רץ פו הדב בכל כוחו דרך הקיר של איה והשאיר אחריו רק ערמה של ענפים מפוזרים.
- איזה ים יפה, איה. אמר פו
- תודה שסיפרת לי. לא שמתי לב, נאנח איה.
פו וחזרזיר המשיכו הלאה במהירות גדולה. חזרזיר עף באויר ופו החליק ונגרר בשלוליול ובבוץ.
שפו אסף לו מריצה מלאה גזרים. הוא היה עסוק בעבודה כאשר עבר פו ורגליו חורצות חריצים עמוקים בתוך הבוץ.
- איזה ים יפה, שפו, צעק אליו פו.
- הי, פו, הי חזור! או, לא!!! צעק שפן. הוא תפס את המריצה שלו ורץ אחרי פו
רגליו של פו חפרו את כל הגזרים מתוך האדחה. הגזרם עפו גבוה באו ויר והסתדרו יפה במריצה של שפן. שפן שמח מאד ואמר לעצמו:
בפעם הבאה אני מקווה שהוא יחליק דרך שדה החסה שלי.

.......

יום הסערה עבר והגיע ליל סערה איום ונורא. פו כבר שכב במיטתו ופתאום הוא שמע רעש בחוץ.
זה נשמע ככה: ררר...ררר...
- זה אתה, חזרזיר? שאל פו
אבל זה לא היה חזרזיר.
- אוף!!! ספר לי על זה מחר, איה.
- ררר אמר הקול
- היכנס בבקשה, כריסטופר רובין
אבל כריסטופר רובין לא נכנס. הרעש המשיך וגבר ונשמע ככה: רררררררר
- הי, זה קרה לי כבר פעם אחת, אמר פו, ירד ממיטתו ופתח את הדלת.
ומי קפץ עליו פנימה? נמרון. ושניהם נפלו על הרצפה.
- שלום פו, אמר נמרון, מה אתה עושה על הרצפה?
- שום דבר, אני מנסה לקום.
- אז למה אתה לא קם?
- מפני שאתה יושב עלי כל הזמן.
- מה, באמת? אמר נמרון וירד מעל פו. אני שמח לראות אותך. מה שלומך?
- שלומי טוב, אני רק חשבתי שנמרים ישנים בלילה.
- הו, לא הגיבורים שלהם. נמרים גיבורים יוצאים בלילה לציד... אוי... לא! מה זה? מי זה?
הוא עמד מול הראי הגדול של פו, הציץ בראי, נבהל, קפץ והתחבא מתחת לשולחן.
- זה עוד נמר גיבור, אמר פו.
- תגיד לו שילך. יש לנו כבר נמר גיבור אחד וזה מספיק. קרא נמרון בקול רועד מתחת לשולחן.
- זה בסדר. הוא הלך. אתה יכול לצאת. אמר פו וכיסה את הראי במפת השולחן שלו.
נמרון הציץ בזהירות מתחת לשולחן.
- הוא הלך?
- כן.
- יש לו מזל, אמר נמרון ויצא ממחבואו. אם הוא לא היה בורח הייתי צד אותו. ועכשיו אני ממהר, לילה טוב, פו, אני הולך להמשיך בציד.
- את מי אתה צד? התעניין פו.
- סועלים ופילפילים
- אתה מתכוון שועלים ופילים?
- זהו בדיוק מה שאמרתי. סועלים ופילפילים.
- הם מסוכנים?
- לא. הם לא עושים כלום רק גונבים דבש.
- גונבים דבש? נבהל פו ותפס את כד הדבש שלו.
- כן, זה כל מה שהם עושים. אמר נמרון והלך לו.

בחוץ ירד גשם ופו החליט לשמור על הדבש שלו מפני גונבי הדבש: הפילפילים והסועלים . למזלו מצא פתאום עוד פו אחד בתוך המראה שלו. וביחד חיברו להם שיר קטן.

טוֹב שֶׁגַּם אַתָּה שׁוֹמֵר. בְּיַחַד קַל הַרְבֵּה יוֹתֵר.
תַּבִּיט לְיָמִין, אֲנִי לִשְׂמֹאל, אוּלַי נִתְפֹּוס פִּילְפִּיל גָּדוֹל.
לֹא רָאִיתָ כְּלוּם בִּכְלָל? לֹא פִּילְפִּיל וְלֹא סוּעָל?
גַּם אֲנִי לֹא. חֲבָל."

פו היה עייף ונרדם, וגם פו השני שבתוך המראה היה עייף ונרדם. ושניהם חלמו חלום, או שני חלומות . בחלומות באו אליהם פילפילים וסועלים וככה הם שרו:
פִּילְפִּילִים וְסוּעָלִים,
סוּעָלִים וְפִּילְפִּילִים,
הֵם וְרוּדִים וְהֵם כְּחוּלִים,
הֵם יוֹרְדִים וְהֵם עוֹלִים,
הֵם הוֹלְכִים וְהֵם בָּאִים,
הֵם מִכָּל מִינֵי צְבָעִים
הֵם קְרוֹבִים, הֵם רְחוֹקִים,
אֶת הַדְּבַשׁ מְלַקְקִים,
הֵם זְרִיזִים, הֵם חֲצוּפִים
וְעוֹשִׂים לִי פַּרְצוּפִים.
הִיזָהֵר וְהִיזָהֵר וְהִיזָהֵר וְהִיזָהֵר.
הֵם רָצִים נוֹרָא מַהֵר.
פִּילְפִּילִים וְסוּעָלִים,
הֵם נוֹרָא מְבוּלְבָּלִים
הֵם עָפִים אוֹ זוֹחֲלִים,
שׁוֹבָבִים נוֹרָא גְּדוֹלִים.
הֵם נִרְאִים כָּל כָּך תְּמִימִים.
זְהִירוּת, הֵם חֲכָמִים
יְחִידִים אוֹ חֲבוּרוֹת
הֵם עוֹשִׂים צָרוֹת צְרוּרוֹת
רַק עַכְשָׁו הָיוּ קְטַנִּים
וּפִתְאוֹם הֵם שְׁמַנְמַנִּים
כְּמוֹ בַּלוֹנִים מְשׁוּנִים
הֵם וְרוּדִים, הֵם יְרוּקִים,
הֵם בְּעֶצֶם מַצְחִיקִים,
מִי יֵדַע מַה הֵם חוֹשְׁבִים,
אִם רָעִים הֵם אוֹ טוֹבִים
אוֹ שְׂמֵחִים אוֹ עֲצוּבִים?
אִם הָיִיתִי צָד פִּילְפִּיל זֶה הָיָה דָּבָר רָגִיל.
אִם הָיִיתִי צָד סוּעָל, מַה יֵצֵא מֶזֶּה בִּכְלָל?
זְהִירוּת! הַחֶדֶר צָף, אֲנִי מוּצָף כְּבָר עַד הָאַף!
......
למחרת זרחה השמש. השיטפון פסק ןכך החברים באו למסיבת הגיבורים המיוחדת שערך כריסטופר רובין. וכך קרה שיום הסערה לא היה איום ולא כל כך נורא.