פו הדב ויום ההולדת של איה
מחבר/ת: א. א. מילן, גירסת וולט דיסני עברית לאה נאור
הוצאה: יבנה , 1968

   פו הדב ויום ההולדת של איה
את פו הדב ואת איה ידידו הטוב אהבתי תמיד. כמה שמחתי כשפנו אלי מהוצאת הספרים יבנה שאתרגם כמה מן הספרים שעובדוו לסרטים באולפני וולט דיסני. כמעט לכל פרק בספר "פו הדב" ו"הבית בקרן פו" יצרו אולפני וולט דיסני סרטון מקסים. הוצאת יבנה קיבלה את הזכות לתרגם את הספרים לעברית, ולשמחתי פנתה אלי. קנאתי באוריאל אופק, שתרגם זמן קצר לפני כן את הגירסה המקורית של פו, אבל שמחתי בחלקי,  הייתי מאושרת שהוצאת וולט דיסני נשארה נאמנה לטקסט המקורי, ותרגמתי מה שנתנו לי.
הספר על יום ההולדת של איה,  מלווה בתמונות מתוך הסרט של וולט דיסני, שהן בעצם אנימציה לדמויות המוכרות שצייר ארנסט שפארד.
מאחר והספר אזל, והוצאת הספרים אינה קיימת עוד. התרגום במלואו
 
 
איה, החמור הזקן והעצוב עמד ליד הנחל והסתכל בדמותו שבמים.
נורא, חשב בלבו, זהו זה. נורא ואיום.
 הוא פנה והלך לאט לאט במורד הנחל ואז הסתכל שוב בדמותו שבמים.
בדיוק כמו שחשבתי, רטן איה, גם מהצד הזה אני לא נראה טוב יותר.
אבל אף אחד לא שם לב. לאף אחד זה לא אכפת. נורא ואיום. זהו זה.
 
 מאחוריו נשמע פתאום קול חריקה ודריסה ומתוך הסבך יצא פו הדב.
בוקר טוב איה, אמר פו.
בוקר טוב פו הדב, אמר איה. בעצם אני לא בטוח שהבוקר הזה כל כך טוב כמו שאתה אומר, המשיך בעצב.
למה לא? מה קרה?
שום דבר, פו, שום דבר. לא כל אחד יכול ואחרים בכלל לא.
מה לא כל אחד יכול? שאל פו ושפשף את אפו.
לשמוח. לשיר ולרקוד השקדיה פורחת ושמש פז זורחת...
הו, אמר פו. הוא חשב וחשב זמן רב ואז שאל: לאיזו שקדיה אתה מתכוון?
עלי-זות, המשיך איה בעצב, זאת מלה קשה, אצלנו קוראים לה סתם עליזות, לזה התכוונתי. אני לא מתאונן אבל זהו זה.

פו ישב על אבן גדולה וניסה לחשוב על כל העניין. הכל נראה לו כחידה. פו לא הצליח אף פעם לפתור חידה כי הוא היה דב בעל מוח קטן מאד.
לכן, במקום לחשוב, הוא שר את השיר הנחמד שחיבר בעצמו, השיר על בוטי וקוטי.
 
בוטי וקוטי וחסה וכרוב
זבוב יעופף אבל עוף לא יזבוב,
שאל עוד חידה ואשיב לך שוב
בוטי וקוטי וחסה וכרוב.
 
פו גמר את הבית הראשון וחיכה שאיה יגיד איזה שיר איום ונורא הוא זה. אבל איה לא אמר כלום. לכן פו הטוב המשיך ושר לו גם את הבית השני:
 
בוטי וקוטי ושום ובצל,
דג לא ישרוק. גם אני לא. חבל.
שאל עוד חידה ואשיב, אם אוכל,
בוטי וקוטי ושום ובצל.
 
איה עדיין לא אמר כלום. פו הזדרז ופיזם לו בשקט גם את הבית השלישי:
 
בוטי וקוטי וחסה וכרוב
דב  יזמר, אך זמיר לא ידוב.
שאל עוד חידה, אבל מה זה חשוב        
בוטי וקוטי וחסה וכרוב.
 
ככה זה, לגלג איה: בוטי וקוטי פטפוטי ושטותי. טרה לה לה השמחה גדולה. אני רואה שאתה מבלה נפלא.
אני באמת. אמר פו.
אחדים יכולים, יבב איה.
איה, מה קרה לך?
כלום. למה אתה שואל?
 "אתה עצוב כל כך היום, איה, אמר פו
עצוב? איך אני יכול להיות עצוב? הלוא היום יום ההולדת שלי. היום הנפלא ביותר בשנה.
יום הולדתך? התפלא פו.
כמובן. אתה לא רואה? הבט על כל המתנות שקיבלתי.
ואיה הרים רגל עצובה אחת והצביע לימין ולשמאל: אתה לא רואה?
לא. הצטער פו.
גם אני לא. אמר איה. זאת הייתה בדיחה. חה חה...
פו המסכן גרד את ראשו. הוא היה מבולבל לגמרי.
אבל זה באמת יום ההולדת שלך?
כן.
אז יום הלדת שמח לך, איה.
יום הולדת שמח גם לך, פו.
אבל זה לא יום הולדת שלי.
לא. רק שלי.
אבל אתה אמרת יום הולדת שמח לי.
למה לא? אינך רוצה להיות עצוב ביום ההולדת שלי, נכון?
אה, אני מבין, אמר פו.
די לי שאני בעצמי מסכן. יבב איה, בלי מתנות, בלי עוגות ואפילו בלי נרות. אף אחד לא חושב עלי. אוי, חמור מסכן שכמוני. אם יתחילו כולם להיות עצובים גם כן...
זה כבר היה יותר מדי עצוב בשביל פו. הוא פנה ורץ הביתה, מהר ככל שיכול. פו חשב שהוא  מ ו כ ר ח
להביא במהירות איזו שהיא מתנה לאיה. לא חשוב מה.
ליד ביתו ראה פו את חזרזיר קופץ ומנתר לגובה בכל כוחו.
שלום חזרזיר, אמר פו.
שלום פו, אמר חזרזיר.
מה אתה עושה?
אני מנסה לצלצל בדלת, הסביר חזרזיר, פשוט עברתי בסביבה.
אני אעזור לך, אמר פו באדיבות, הוא הושיט את כפו ודפק בדלת. ראיתי את איה, סיפר פו, איה המסכן עצוב כל כך, תאר לך שהיום יש לו יום הולדת ואף אחד לא הביא לו מתנה. יש לו מצב רוח נורא ואיום. אוף, מתי כבר יפתחו את הדלת הזאת? מי גר כאן בכלל?
והוא הושיט את כפו ודפק שוב.
אבל פו, אמר חזרזיר, זה הבית שלך.
אה, אמר פו, אז בוא וניכנס.
הם נכנסו. פו ניגש לארון לראות אם נשאר לו כד דבש קטן. באמת היה שם אחד והוא לקח אותו בשמחה.
אני אתן אותו לאיה. זאת תהיה המתנה שלי. ומה תתן לו אתה?
אולי גם אני אתן אותו? וזאת תהיה מתנה יפה של שנינו?
לא! השיב פו, התכנית הזאת לא טובה בעיני.
טוב, אז אני אתן לו בלון. נשאר ל בלון אחד מן החגיגה שלי. אלך ואביא אותו.
זה רעיון מצויין, חזרזיר, זה בדיוק מה שאיה צריך. הבלון ישמח אותו. אף אחד לא יכול להיות עצוב אם יש לו בלון.
חזרזיר הלך לו, ופו לקח את הכד אל איה. היה יום חם והדרך הייתה ארוכה. פו הגיע כבר לאמצע הדרך ופתאום השתלטה עליו הרגשה מוזרה. זה התחיל בדגדוג קל בקצה חטמו והתפשט בכל הגוף עד כפות רגליו, כאילו מישהו נמצא בתוכו ולוחש לו: פו, בדיוק עכשיו הזמן המתאים לטיפ טיפת משהו.
בחיי, אמר פו, לא ידעתי שמאוחר כל כך.
הוא ישב, הביט בכד שבידו והסיר את המכסה.
איזה מזל שהבאתי אותו, חשב פו, ישנם דובים שיוצאים להם ביום חם שכזה ואפילו לא חושבים לקחת איתם טיפ טיפת משהו. והוא התחיל לאכול.
עכשיו נראה, חשב פו לאחר שגמר ללקק את טפת הדבש האחרונה מתחתית הכד. לאן בעצם הלכתי?
אה, כן, אל איה.
הוא קם ממקומו לאט לאט, ואז, פתאום נזכר: הוא זלל את כל המתנה ששהוא מביא לאיה ליום ההולדת.
אוי, אמר פו, מה אני אעשה עכשיו? אני מ ו כ ר ח  לתת לו משהו.