(הספר במלואו)
:
רחוק מאד מכאן, ליד הרי מֵעֵבֵר, ועד החופים היפים של אגם שומקום, גרות כל החיות הנמצאות בסכנת הכחדה. גם הקרנף הלבן, הנדיר והמוגן, גם הדוֹדוֹ שנעלם מזמן מכל המקומות האחרים ואפילו האלקה הגדולה. נשיא הארץ הוא הפנדה הענק אַפֶחָד, ושם המקום ההוא: עמק שומאיש.

ג'ורג' הבודד, הצב הענק, גר בעמק שומאיש בבית יפהפה, אבל הוא לא היה מאושר. ג'ורג' היה הצב האחרון שנשאר מבני מינו, ומאז שהוא זוכר את עצמו לא היה שייך לאף אחד. לא היו לו הורים או משפחה, ואפילו לא דוד או בן דוד רחוק, תמיד היה לבדו. ג'ורג' לא היה רגיל להתלונן, זה לא התאים לאופי שלו, אבל לפעמים היה עצוב. "אני צב זקן ומכוער, אף אחד לא אוהב אותי," חשב ג'ורג' בלבו הבודד. אבל הוא לא איבד את אומץ לבו. עמוק עמוק בתוך בדידותו הוא טיפח לו תקווה קטנה שפעם, במקום לא ידוע, הוא עוד ימצא לו כלה. ג'ורג' היה תמיד מוכן לאפשרות הזאת. כשיצא מן הבית נשא איתו זר פרחים מוכן למקרה שתזדמן לו הצעת נישואין, והוא נהג לשאול כל גברת שפגש אם היא פנויה ואם היא מוכנה להינשא לו.

ערב קיץ אחד הזמין ג'ורג' דרבנית דקת-קוצים לפגישה. למעשה ג'ורג' הזמין את הדרבנית דקת הרגש לפגישה בחורשה בשעה שמונה בדיוק. אך לפני שיצא מביתו החליט לכתוב מכתב גם לשכווית-הערבה החביבה שעברה לגור בסביבה. אם הוא לא יצליח כל כך עם הדרבנית אולי יהיה לו סיכוי אצל השכווית.
ליתר בטחון כתב לה שיר:

ורדים נובלים
ואני זקן.
המיטה קרה
וריקן הקן.
אוי שכווית חיננית,
אם היית רק רוצה...
אני לא מי יודע מה,
אבל גם אני
מוצאי מביצה.

השיר מצא חן בעיניו. הוא חתם את שמו בתחתית הדף וצייר טבעת פרחים מסביב.

צלצול השעון הבהיל אותו. הגיע הזמן לַפגישה בחורשה. הוא מיהר וקטף לו זר פרחים רענן ומיהר, כמה שיכול, אל החורשה.
הדרבנית עוד לא הגיעה. "אין דבר," חשב ג'ורג', "גברות לפעמים מאחרות."
בערך בחצות התחיל ג'ורג' הבודד לפקפק אם כדאי לו לחכות. הפרחים הרעננים שלו נבלו וכל גופו היה נוקשה מעמידה ממושכת במקום אחד. ג'ורג' חזר הביתה.
המכתב לשכווית הערבה היה עדיין מונח על השולחן. ג'ורג' קרא את השיר שלו וצייר פרח "אל תשכחני" מתחת לחתימתו, אבל עכשיו השיר שלו כבר לא מצא חן בעיניו. הוא הלך לישון ואפילו החלומות שלו היו עצובים.
אבל למחרת זרחה השמש והעולם נראה כמעט יפה. "יכול להיות שצב יתאהב בשכווית," חשב ג'ורג', "זה שיר נחמד ואני אשלח לה אותו מיד אחרי ארוחת הבוקר. בעצם יש לה נוצות, ונוצות הרבה יותר נעימות מקוצים."
על יד תיבת הדואר הייתה תלויה מודעה ענקית. ג'ורג' קרא:
מסיבת השבת
של יוף-יפה-כנפיים
הפתיחה היום

כל ערב שבת מסיבה יפהפייה
בהדרכת יופ-יפה-כנפיים.
בואו לכיכר הספרייה
שעשועים עד השמים.

המחיר לריקוד שקל אחד
כרטיסים ל-12 ריקודים – שמונה שקלים
להשיג אצל יוף-יפה-כנפיים
ודידי הדודו.

ג'ורג' הבודד שכח מיד את המכתב שלו. "ריקוד צמוד-צמוד" הוא התרגש. "כל ריקוד הוא הזדמנות חדשה. אם אני אקנה את כל הכרטיסים לכל הריקודים אוכל לבחור לי את מי שארצה. זהו זה."

ביתו של דידי הדוֹדוֹ היה קרוב. כאשר נכנס ג'ורג' עדיין ישב דידי ואכל את ארוחת הבוקר שלו. הוא אהב לאכול.
"בוא, תאכל איתי," הזמין אותו דידי.
ג'ורג' הניח את הזר שלו על גבי צלחת וישב, קצת מבולבל.
"אני רוצה לקנות את כל הכרטיסים לכל הריקודים," הוא אמר. "אני מרגיש שהמסיבה הזאת תביא לי מזל. עד עכשיו נכשלתי בכל פעם שניסיתי למצוא לי בת זוג."
"אתה מוכרח לטעום משהו," יעץ לו הדודו שלא הקשיב לאף מילה. "הנה לפת טרייה עם גרגרי נחל, זה נפלא."
אבל ג'ורג' המבולבל אכל את אחד הפרחים מן הזר שלו. "כן, לא רע," אמר, "בערב שבת אני אציע נישואין לכל אחת, מכוערת או יפה."
"גם אני הייתי פעם יפה," אמר הדודו, "זה היה עוד כשהייתי ביצה. כשאני חובש כובע זה מסתיר אותי קצת ומוסיף לי חן. הבגדים עושים את החתן."
ג'ורג' הבין שדידי צודק והחליט ללכת מיד לקנות לו משהו מיוחד ללבוש במסיבה.
רק עתה נפתחה חנות חדשה לבגדים אופנתיים לגברים - "בוטיק יפיוף" בהנהלתו של הפרפר יוף-יפה-כנפיים. למרות שהפרפר היה תושב חדש בעמק הוא התבסס במהירות, וכולם ידעו שהוא גאון בענייני עסקים.
ג'ורג' נכנס בהיסוס לבוטיק יפיוף.
"יש לי משהו בדיוק בשבילך, ג'ורג', משהו יוצא דופן אבל מלא טעם,"
אמר לו המוכר, יוף-יפה-כנפיים.
ג'ורג' קיבל את עצתו וקנה חולצה מבריקה בצבע ורוד מזעזע. בזמן ששילם עבור החולצה אזר ג'ורג' אומץ וביקש מן הפרפר לקנות את כל הכרטיסים לכל הריקודים.
"למה?" שאל יוף, "הרי אתה לא תוכל להשתמש בכולם."
אם כל הכרטיסים יהיו שלי אוכל להזמין את מי שאני רוצה. כל הגברות במסיבה יעמדו אצלי בתור."
ג'ורג' לקח את כל הכרטיסים והלך לו. הפרפר הביט אחריו שקוע במחשבות: "מסיבה שיהיה בה רק בן זוג אחד לכל הנערות, והוא בסך הכל צב זקן, זאת לא תהיה מסיבה, זה יהיה כישלון בטוח. איזו בושה. אף חיה לא תבוא יותר למסיבות שלי." הפרפר היה מודאג, נשארו לו רק כמה ימים לנסות להציל את המסיבה.
סוף סוף הגיע ערב שבת. הכיכר הגדולה שלפני הספרייה הייתה מקושטת בפרחים וסרטים ומוארת בפנסים. הוכנה רחבת ריקודים לפני הספרייה, וגם בימה גדולה, עליה ישבו חברי הלהקה המפורסמת "אבי, התן האתיופי, וחבורת התנים המייללים שלו" וכיוונו את הכלים ואת הגרונות. הסולנית ליפה לבני, הקרנפה הלבנה, הייתה גדולה ומרשימה. ג'ורג' הבודד הגיע עם זרי פרחים תקועים לו בכל הכיסים. החיות התחילו להתקרב לעבר רחבת הריקודים. ג'ורג' ראה עלמות רבות, לבו הלם בכוח. את מי יזמין ראשונה?
אבי וחבורת התנים פצחו במוסיקה מסעירה.
"י – ר – א – א – ח מ – ל - ל – א" זעקה ליפה לבני בקול מלא געגועים. ג'ורג' מיהר קדימה עם שניים עשרה כרטיסי ריקודים בכפו.
משהו לא היה בסדר. סביבו כבר רקדו הזוגות, הסתובבו והתלהבו. בתחילה היו רק מעטים, אחר כך הצטרפו אליהם יותר ויותר זוגות. איך זה ייתכן? ג'ורג' הביט סביבו נדהם. הוא ראה את השכווית האהובה שלו ניגשת אל שכווי הערבה ומזמינה אותו לרקוד. בקצה המרוחק של רחבת הריקודים הוא ראה את הדרבנית החיננית, שלא הופיעה לפגישה איתו, רוקדת עם פינגווין בינוני טרופי.
הגברות לא חיכו שיזמינו אותן לרקוד. הן הזמינו את בני זוגן.
"למה להן לחכות?" לחש ג'ורג' אל לבו העצוב, "מי מוכנה לחכות כל הערב לצב זקן ומכוער, רק בגלל שהצליח להשיג לעצמו את כל הכרטיסים?" הוא זרק את הכרטיסים שלו ופנה ללכת.
הפרפר יוף-יפה-כנפיים שעמד באוהל על יד שולחנות הכיבוד ראה אותו. הלב הקשוח שלו התרכך פתאום. הוא בילה את הימים האחרונים בביקורים אצל כל הגברות בעמק שומאיש והסביר להן שהזמנים השתנו, גם הן יכולות לקנות כרטיסי ריקוד ולהזמין חבר לריקודים. המלאכה הייתה קשה אבל משתלמת. כל הגברות קנו כרטיסים, הרווח של הפרפר הוכפל והוא נעשה ידידותי מאוד.
"שלום ג'ורג'," הוא קרא. "בוא ושב איתנו. קח תשתה משהו על חשבון הבית. הי, אתה, שָׁמֵן, זוז קצת".
לבני הקרנף, החבר הכי טוב של יוף-יפה-כנפיים, פינה מהר מקום.
"בוא, ג'ורג', שב," אמר לו לבני, "אנחנו לא רוקדים כי אשתי, ליפה לבני, עומדת לשיר, ויוף משגיח פה על הכיבוד".
ג'ורג' ישב על ידם. כל החיות המשיכו לרקוד. ג'ורג' התחיל לספר לכל מי שרצה לשמוע על כל בני מינו, מאות אלפי צבים ענקיים שחיו להם בשלווה באיי גלפגוס. האנשים שהגיעו לאיים האלה בספינות תפסו אותם. הצבים הענקיים היו איטיים מאוד ולא הצליחו לברוח. האנשים בישלו אותם ואכלו את בשרם. ועכשיו אין לו חברים ואין לו כלה. הפרפר והקרנף הקשיבו בשקט.
תנינה גמדית רבת חן שהגיעה למסיבה לבדה עמדה והקשיבה. היא ניגשה אליהם ובאדיבות הזמינה את ג'ורג' לרקוד איתה.
ג'ורג' הבודד רקד בפעם הראשונה בחייו. הוא החזיק את התנינה הקטנה בזהירות. ולמרות שלא הייתה פה שום סיכוי להצעת נישואין, כי הגברת הייתה נשואה לתנין גמדי, הוא נתן לה את כל זרי הפרחים שלו. והם רקדו ורקדו ורקדו תחת השמים המכוכבים כמו כולם. ביחד עם כולם.

.

החיות בסכנת הכחדה המוזכרות בספר:
צב גלפגוס
התגלה באיי גלפגוס באוקיינוס השקט. צבי הגלפגוס הם ענקיים, הבוגרים מגיעים לאורך של מטר וחצי, והם חיים כמאתיים שנה. צבי הגלפגוס נדירים מאוד בכל האיים. בגלל ציד מופרז. בני האדם שהגיעו לאי אהבו לאכול את בשרם.
באי אבינגדול נמצא זכר בודד מתת מין שנכחד.
פרס כספי נכבד הוצע לכל מי שיביא לו בת זוג. אך בת הזוג לא נמצאה. והצב, שהיה ידוע בשם ג'ורג' הבודד, מת ב- 22 ביוני 2012, בגיל 100. עם מותו נכחד תת המין כולו.

דודו
ציפור גדולה שחיה בעבר באי מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי. היא המפורסמת ביותר מכל סוגי הציפורים שהיו ואינם. לדודו לא היו אויבים טבעיים. כאשר הגיע האדם לאי – היה הדודו טרף קל מאחר ולא פחד מאויבים טבעיים ולא ידע לעוף. אחר זמן קצר נכחדו כולם ולא נשאר אפילו דודו אחד בעולם.

דרבן דק קוצים
הנדיר ביותר בבני סוגו. חי בדרום מזרח ברזיל אך קיומו נתון בסכנה בגלל אבדן אזורי המחיה שלו. הוא נע בתנועות עצלות מתחת לעצי קקאו, ופרי הקקאו הוא המזון החביב עליו. הדרבן מטפס על עצים בזריזות מדהימה כשהוא נעזר בכפות רגליו הארוכות. במקום קוצים יש לו שערו מזדקרות, דומות לזיפים.

כחליל או פרפר האש הגדול
בעבר חי באנגליה, אבל נעלם ונחשב לנכחד שנים רבות. בשנת 1915 התגלו כמה פרטים בצפון הולנד והתרבו שם. צבע הלהבה המבריק של כנפיו מקשט את אזורי הביצות של הולנד. למרות שמו הוא איננו גדול. רוחב כנפיו מגיע עד ארבעה וחצי סנטימטרים בסך הכל.

פינגווין בינוני טרופי
קטן מקרובי משפחתו החיים באזורי הקוטב. חי באקלים הטרופי החמים ומקנן על סלעים הקרובים למים.

קרנף לבן
נקרא גם מרובע השפתיים. למרות מידותיו הגדולות וצורתו המפחידה טבעו עדין ונוח. המין כמעט ונעלם בגלל הביקוש הגדול לקרן שלו, שיש מאמינים כי נחנה בתכונות מרפא פלאיות. שומרי הטבע הצליחו להציל את הקרנף הלבן בדרום אפריקה ובמזרחה.

שכווי הערבה
סוג נדיר של תרנגול בר. חי במרחבי טקסס שבארצות הברית. היה בסכנת הכחדה. והוכרז כעוף מוגן.

תן אתיופי
נקרא גם זאב חבשי או השועל מסימיין. גופו מעודן מגופו של הזאב ורגליו ארוכות משל השועל שממנו ירש את פרוותו האדמונית ואת זנבו השעיר.
חי בזוגות. בני הזוג שומרים על נאמנותם זה לזו לאורך כל חייהם. מספרם הולך ופוחת בגלל ציד מופרז לשם מכירת פרוותיהם.

תנין גמדי
הקטן בבני סוגו. צבעו שחור. אופיו השקט עשה אותו טרף קל. הוא ניצוד בעיקר בגלל עורו, ולכן הוא נדיר מאוד ביערות הגשם של מערב אפריקה.