החבובות
מחבר/ת: ג´ים הנסון עברית: לאה נאור
הוצאה: יבנה, 1983

 
החבובות            THE MUPPETS SHOW  
במסגרת סדרת הספרים  של וולט דיסני, הייתה הוצאת הספרים יבנה אמורה להוציא לאור סדרת ספרים לפי פרקי "ספר החבובות" שיצא לאור באמריקה בעקבות הצלחת תכנית הטלוויזיה. התכנית הזאת אהובה עלי במיוחד.  פעם ראיתי בטלוויזיה האמריקאית ראיון עם ג'ים הנסון, יוצר התכנית, בו אמר שאת כל מה שהוא יודע הוא למד מדוקטור סוס. שהוא רואה בדוקטור סוס את אביו הרוחני. ואז הבנתי למה אני אוהבת כל כך את יצירתו.
כאמור הייתה אמורה לצאת סידרה שלמה של ספרי "החבובות" אבל, לצערי, מסיבות התלויות בהוצאה - רק הספר הראשון יצא לאור.  אני תרגמתי את החלק השני וחדלתי. לא היה סיכוי לשכנע את הוצאת יבנה להמשיך בתכנית.
 
 
 
שיר הפתיחה:
את האורות הדליקו, נגנו כבר את האות.
את המסך הרימו, החבובות באות.
איפור, בגדים תלבושת, מיד תוכלו לראות
אין מצחיקות כאלה! החבובות באות!
 
 
 
"שלום, שמי קרמיט ואני צפרדע. אשמח להציג לפניכם את ספר החבובות. אתם תחגגו ותתענגו על הפגישה עם כמה יצירות מופת מתוך תכנית הטלוויזיה שלנו.
אם אתם שואלים למה בחרנו דווקא בקטעים אלה ולא באחרים? טוב, אז אספנו בזהירות את כל הקטעים, זרקנו אותם למעלה וכיבינו עליהם את האור. כן... מה יש, פיגי.?"
"אוי, קרמי, לפני שאתה ממשיך, אני חושבת שהקוראים יתעניינו לדעת למה החזירה היקירה,  הכוכבת של הספר אינה מופיעה בכלל עד עמוד 12. אתה מתקן את זה תיכף ומיד או אולי אתה רוצה להיות צפרדע מיובשת בין הדפים?"
-"אה... לא תצליחי, פיגי. אי אפשר לייבש אף אחד בספר פתוח, והספר הזה הוא כל כך מקסים שאי אפשר בכלל לסגור אותו."
 
                    ועוד קטע:
וולדורף וסטטלר השתעממו, כרגיל, ביציע:
"חושב שהם יצחיקו בכתב יותר משהם הצחיקו בטלוויזיה?"
"לא הייתי נותן לך את זה בכתב."
פוזי הדב לא הצליח להתאפק: "אם להצחיק, אז יש לי בדיחה מפוצצת!" .
 "הי, מישהו אמר 'מפוצצת'"? צהל הארי המשוגע ופוצץ את הדף.                      
 
ועוד קטע:
"הי, אתה קרמיט?"
"כן."
"קוראים לי סקוטר."
"נחמד, דווקא שם נחמד."
"ואני הַוִילִי  החדש שלכם."
"וילי? אה... לא! יש לנו כאן צפרדעים וחזירים, אבל אף פעם לא היה לנו שום וילי."
"אתה לא מבין. בתיאטרון אתה צריך וילי. רק תגיד תביא לי קפה, תביא לי סנדוויץ', תביא לי כל דבר...."
"אז וילי, תביא לי!" תפש קרמיט את העניין.
"אני עובד בזול. יש לי גם רעיונות להצגות ואני מתחיל הלילה."
"אה... אתה יודע שאתה קצת קוטר, סקוטר? אין לך ניסיון ולי אין תקציב."
"אני יודע. והתיאטרון הזה שייך לדוד שלי."
"אתה מתחיל עכשיו. תביא לי קפה."
 
 
 
ועוד קטע:
"חזירה יקירה, זה לא ילך לך, כי קרמיט הלך לך" לחש סקוטר.
"החיוך על פניה של פיגי נעלם. "שילמת לקהל?" היא שאלה.
"בטח, את כל הכסף שנתת לי, והם באמת חיזרו אחרייך, חזרזירה!"
"סקוטר, יקירי הקטן, הלוא אתה יודע שאני עושה את זה רק למען הצפרדע המשגע".
"כן, וגם קצת למען חזירה אחת שאני מכיר."
"היזהר, ילד, אני חזירה שמחזירה!" כעסה פיגי.
"כן, גברתי. אני רץ לשלוח לך עוד פרחים. וגם אכתוב לך כמה מכתבי מעריצים נלהבים."
"אה, כן. ואל תשכח את המלים הנכונות: נהדרת!!!... יפהפיה!!!... צנועה!
 
 
 
 
 
 
וקטע מ"חזירים בחלל"
דוקטור יוליוס סטרנג'פורק, שאפשר לקרוא לו גם מוזרזיר מודאג מאד.
"אתה בטוח שאיבדנו כוח במערכת ההיגוי, לינק?"
"כן, דוקטור."
"אולי תמשוך בידית הזאת?" ניסתה פיגי לעזור.
"כבר משכתי"
"אז תמשיך למשוך ואני מושכת בידית הזאת!"
"חזרי לידיות שלך!!! אלה ידיות הפיקוד!!!" צעק לינק.
"אבל הידיות שלי מפעילות רק את מיזוג האוויר ומערכת הסטריאו. נמאס לי! אני מנסה את זאת!"
"אוי! פתחת את הדלת."
בינתיים שלום ואל תפסידו את המשך הרפתקאות החללזירית ב"חזירים בחלל".
 
 
 
 
וסיום הספר
וולדורף וסטטלר יושבים להם כרגיל ביציע.
"עכשיו, אחרי שראית את ספר החבובות הראשון, מה דעתך עליו?" שאל סטטלר.
"מה? איזנה ספר? לא שמתי לב. על מה הוא בכלל?
"על עשרים ושמונה עמודים, אדיוט!
 
 
 
 
הספר השני לא יצא לאור לדאבוני. התרגום נשאר במגרה שלי.
הספר היה אמור להיפתח כך:
"הכוכב שלנו הערב" הכריז קרמיט. "כוכב הספר... לא. כוכב הפרק... העמוד... השורה... טוב זה מה שיש לנו הערב: גונזו הגדול!
"תודה קרמיט" גמגם גונזו "הערב אני אוכל את גלגל הגומי הזה לצלילי מעוף הדבורה! אוף,!!!  הגלגל לא מתגלגל."
"הוא יאכל." ניחש וולדורף.
"שיאכל, אם יוכל" פקפק סטטלר. 
                     "מהמם!" 
   "משעמם"
   "מממ...."
 
 
ועוד קטע
               גונזו רוקד
הנה המנגנים מאטים את הקצב,
אלבש מעילי ואלך לי בעצב,
אני פרח קיר שנדבק אל הקיר,
אני לא מעז, ואני לא מכיר.
 
אולי מישהי תרקוד איתי
אולי מישהי תאהב אותי.
מישהי על ידי. מישהי רק אותי.
מי תרקוד איתי?
 
                    " סליחה, גברתי, מותר להצטרף? אני לבד ואני נחמד.
                      לא? אף אחת לא תתן לי יד?....
                      
                      או, הנה היא סוף סוף! תרנגולת חלומותי!"
 
 
 
 
 
 
ועוד קטע:
"שמתי לב שאתה לא נותן לי לעלות על הבמה, צפרדע!" כעס גונזו.
"תמיד טוב לשים לב לדברים."
"אני הכוכב של הפרק הזה!"
"אה, גונזו, ראיתי איך הקהל התגלגל במופע שלך עם הגלגל."
"אני שמח שזה מצא חן."
"זה לא! היית צריך לגנוז את זה, גונזו!"
"אבל קרמיט! תבין אותי. אני לא משחק סתם בשביל ההמון. אני אמן! תאמין לי, אני אמן!"
"אז למה אתה לא שוכר לך מנהל אמנותי כמו אמן אמיתי?"
"זה רעיון! המנהל שלי כבר יסביר לך שבכל העולם יש רק גונזו הגדול אחד ויחיד!"
"איזה מזל!"
 
 
 
 
 שירו של קרמיט
להיות ירוק
 
זֶה לֹא קַל לִהְיוֹת יָרוֹק.
כָּל הַיּוֹם אַתָּה מְבַלֶּה
בְּצֶבַע שֶׁל עָלֶה.
 
אוּלַי הָיָה לִי יוֹתֵר טוֹב
לִהְיוֹת אָדוֹם, צָהוֹב, זָהוֹב
יוֹתֵר צִבְעוֹנִי, זֵה יוֹתֵר חִנָּנִי יוֹתֵר קַל לֶאֱהוֹב.
 
זֶה לֹא קַל לִהְיוֹת יָרוֹק.
אַתָּה נִבְלָע, אַתָּה נִמְחַק.
בָּעוֹלָם הַיְּרַקְרָק.
אֲנָשִׁים עוֹבְרִים וְלֹא רוֹאִים.
אַתָּה לֹא בּוֹלֵט בַּשֶׁטַח
כְּמוֹ נִצְנוּץ שֶׁל אוֹר בַּמַּיִם
אוֹ כּוֹכָב שֶׁבַּשָׁמַיִם
 
 
               אֲבָל יָרוק הוּא צֶבַע הָאָבִיב,
וְיָרוֹק הוּא צֶבַע מַרְגִיעַ כְּמוֹ חָבֵר חָבִיב.
יָרוֹק יָכוֹל לִהְיוֹת גָּדוֹל כְּמוֹ הַר מְיוֹעָר
גָּבוֹהַ כְּמוֹ עֵץ
רַעֲנָן כְּמוֹ נָהָר.
 
יָרוֹק זֶה מַה שֶׁיֵּשׁ לִי.
אַתָּה מִתְפַּלֵא  לָמָה?
לָמָה לְהִתְפַּלֵא?
לָמָה לְהִתְפַּלֵא?
אֲנִי יָרוֹק
וְיָפֶה
כְּמוֹ עָלֶה
וְזֶה מְעוּלֶה.
 
וַאֲנִי חוֹשֵׁב שְזֶה מַה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת... יָכוֹל לִהְיוֹת.
 
וסיום הספר
וולדורף וסטטלר עדיין משתעממים להם ביציע.
"הי, איך מצא חן בעיניך הספר הזה?"
"איזה ספר?"
"הספר הזה. על גונזו שהשתגע. היו מפלצות מפלצתיות... היה משגע."
"באמת הרגשתי שאני משתגע. מישהו רשרש כל הזמן בנייר והפריע לי לישון."