הסניצ´ים וספורים אחרים
מחבר/ת: דוקטור סוס. עברית: לאה נאורהוצאה: כתר, 2002
הסניצ'ים וסיפורים אחרים
THE SNEETCHES AND OTHR STORIES
בספר ארבעה סיפורים מקסימים וחכמים. וכולם מספרים על חולשות אנושיות ומציעים בצניעות פתרונות לבעיות שכולנו נתקלים בהם מדי יום. ביחסים בין אנשים.
בסיפור הראשון מסופר על יצורים רודפי כבוד. הסניצ'ים, הנתונים במלחמת מעמדות.
פתיחת הסיפור:
"בארץ הסניצ'ים,
על החוף הרחב,
היו סניץ' עם כוכב
וּסניץ' בלי כוכב.
כוכב לא גדול ונראה די עלוב,
נדמה שכוכב זה בכלל לא חשוב.
אבל בגלל כוכב קטן, הסניצ'ים עם הכוכבים
התפארו שהם הרבה יותר טובים וחשובים.
הם הרימו את האף ואמרו: "זה המצב!
אין לנו בכלל שום קשר עם הסניצ'ים בלי כוכב.
אם פגשו אותם בדרך, בטיול, על חוף הים,
לא אמרו להם שלום, כאילו לא ראו אותם.
ועוד קטע:
יום אחד, כאשר סניצ'ים בלי כוכבים
ישבו על החוף והיו עצובים,
הם ישבו וחשבו וקיוו לכוכב
פתאום מין רכב מוזר קרב.
נהג בו יצור די מוזר שאמר:
שמי סילבסטר-קוף-בר, מתקן כל דבר.
אתם עצובים? אין לכם כוכבים?
אני בא לעזור ידידי הטובים,
יש לי כוכבים שאתם צריכים,
אני זהיר ומהיר והטוב במומחים.
אחריות מלאה. מחירים נמוכים"
בסיפור השני תכירו שני יצורים עקשנים, שלא מוכנים לזוז ולפנות את הדרך.
שני זֶקְס THE ZAX
פתיחת הסיפור
מי מתח עקבות
על פני ערבות טרקס?
זקס הולך לצפון
לדרום רץ עוד זקס.
וקרה ששניהם נפגשו פתאום
התנגשו אף אל אף
ועמדו במקום.
'תראה', אמר זקס, 'תזוז קצת, סליחה,
אתה חוסם את הדרך בבטן שלך.
אני הולך לצפון בלי לעצור,
אז זוז קצת הצידה ותן לעבור'."
ועוד קטע:
"אני נשאר ולא זז עד שתלך
אפילו אם כל העולם יתהפך.
טוב, מאז העולם עוד לא התהפך,
העולם התפתח מאז, ועוד איך,
מסביב ומעל לשני זקס עקשנים
שעומדים אף אל אף, ופנים אל פנים."
הסיפור השלישי הוא בדיחה קטנה על אמא שהתעצלה לבחור שמות לילדיה הרבים, ונתנה לכלם את אותו שם.
יותר מדי דייב TOO MANY DAVES
פתיחת הסיפור
סיפרתי לכם שלגברת מֶק-קֵייב
יש עשרים ושלושה בנים ושמם דֵייב?
ובכן זה היה מעשה לא חכם.
היא קראה: "יו-הו, דייב" אז באו כולם.
לא הדייב המיוחד שאותו היא רוצה,
עשרים ושלושה באו לה בריצה.
היה די קשה לגברת מק-קייב
תארו לכם: עם כל כך הרבה דייב!
בסיפור האחרון גבור רדוף פחדים מספר איך הצליח, בסופו של דבר, להתגבר על פחד
ממה כל כך פחדתי? WHAT WAS I SCARED OF?
פתיחת הסיפור
היה לילה שקט, טיילתי לי קצת.
אני לא פחדתי בכלל, או כמעט
פתאום, בין העצים,
ראיתי אותם.
זוג מכנסיים
בלי כלום. ככה סתם.
אני לא נבהלתי. עצרתי, חשבתי:
מה מכנסיים בצבע בהיר
עושים פה ביער באמצע הלילה?
ואיך הם עומדים באויר?
ועוד קטע
נשארתי עומד, המום,
מבוהל ורועד כולי,
ומכנסים בלי כלום
עומדי בדיוק מולי.
צרחתי, צווחתי, "הצילו!"
צעקתי בקול נפחד.
"הצילו אותי מהמכנסיים
שאין בהם אף אחד!"
פתאום שמעתי קול בכי
בכו המכנסיים.
הם מעדו, רעדו, פחדו
כמוני, אולי כפליים.
בכי כזה לא שמעתי אף פעם.
הבנתי סוף סוף שאולי,
הייתי מפחיד ומוזר להם
כמו שהם היו בעיני.
