סיפורי "ככה זה" של קיפלינג תורגמו פעמים רבות לעברית, שמחתי להשתתף בחגיגה. בסיומו של כל סיפור הוסיף קיפלינג שיר מקסים (וקשה לתרגום) בו הוא מסכם בצורה פיוטית את הרעיון המרכזי שבסיפור, ומדגיש את הקשר הישיר שלו לחיינו כאן ועכשיו. כל הסיפורים והשירים שבספר רלבנטיים גם היום. אבל השירים לא תורגמו לעברית.
אני, בשמחה ובתענוג, תרגמתי גם אותם.

 את הספר הוציאה לאור הוצאת יבנה במהדורה מהודרת. נוסף לציורים המקוריים של קיפלינג, עם דברי ההסבר המשעשעים שלו, נוספו ציורים צבעוניים בסגנון המזרח של הציירת ספיה סלטר, ילידת מצריים.

 

הסיפורים  והשירים בספר:

איך קיבל הלווייתן את לועו הקטן  (ובסיומו השיר : כאשר החלון כבר שחור וסגול)

איך קיבל הגמל את דבשתו        (השיר: דבשת גמל היא דבר מסורבל)

איך קיבל הקרנף את עורו          (השיר: מעבר כף גרדפי)

איך קיבל הנמר את הכתמים שלו  (השיר: אני בבין החכם הכולם)

הפילון הקטן  (השיר: איפה מתי ואיך)

השיר שנשיר על הקנגורו הראשון   (השיר: ריצת הקנגורו הראשון)

איך התחילו הארמדילים  (השיר: על האמזונה לא הפלגתי)

איך נכתב המכתב הראשון  (השיר: טפי מציירת ציורים)

הסרטן ששיחק עם הים  (השיר: לסין נוסעים בפי-אן-או)

החתול שהלך לבדו   (השיר: החתולה פוסי והכלב דינקי)

הפרפר שרקע ברגלו.  (השיר: לא הייתה עוד מלכה כמו בלקיס)

 

 

השירים: "איפה מתי ואיך",  "ריצת הקנגורו הראשון",  "טפי מציירת ציורים".  "החתולה פוסי והכלב דינקי", ו "לא הייתה עוד מלכה כמו בלקיס"  נמצאים באתר הזה גם במדור  "שירים מתורגמים"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 ההסבר לציור  בו בולע הלוויתן את גבור הסיפור  (קטע)

 

בציור הזה אפשר לראות את הלוויתן כשהוא בולע את המלח הממולח שיש לו תחבולות בלי סוף, וגם את הרפסודה שלו, את האולר ואת הכתפיות שאותן אסור לכם לשכוח.

המלח יושב על הרפסודה, אבל הים מטלטל אותה הצידה, אז אתם לא יכולים לראות הרבה. הדבר הלבנבן על יד ידו השמאלית של המלח הוא חתיכת עץ, שבה ניסה המלח לחתור ולהרחיק במהירות את הרפסודה כאשר ראה את הלוויתן מתקרב. ללוויתן קוראים סמיילי, למלח קוראים מה הנרי אלברט ביונס. הבינון הקטנטון מתחבא תחת בטן הלוויתן לכן לא יכולתי לצייר אותו.

 

 פתיחת הסיפור:

 

 

סיום הסיפור: הפילון הקטן