ספרון קטן, שאזל מזמן, שהוציאה הוצאת יבנה בעקבות התכנית הנפלאה של ג'ים הנסון: "רחוב סומסום", ובו אוסף של שירים מקסימים מתוך התכנית.

את השירים בספרון כתב דוד קור, ואני תרגמתי אותם באהבה רבה. רגש חם יש לי בלב לג'ים הנסון, גם בגלל "רחוב סומסום" תכנית הטלוויזיה הצבעונית והנפלאה שלו, המפוצצת מרוב כישרונות, ובעיקר בגלל שקראתי ראיון איתו, ובו אמר שהוא רואה בדוקטור סוס את אביו הרוחני. איך אפשר שלא להתאהב?

 

אני חושב שזה נפלא,

השמש כבר עולה,

לזרוח מתחילה

כבר יום.

הי, יום חדש. שלום.

 

אני חושב שזה נפלא

כשמתעורר הרחוב,

לשמוע צעדים

הלוך ושוב.

הי, בוקר טוב רחוב.

 

אני חושב שזה נפלא

בבוקר לחלום

על כל האוכל שאזלול

היום.

הי, אוכל טוב. שלום

 

אני חושב שזה נפלא

למתוח את הידיים

להתכופף, להזדקף

אחת ושתיים

שלום כפות רגליים.

 

אני חושב שזה נפלא

להתקלח לי

להיות נקי, להיות רחוץ

כולי.

הי, בוקר טוב גם לי.

 

 

 

 כשהדמיון שלי

פתאום נותן לי יד.

מוליך אותי למרחקים,

הגוף נשאר בצד.

ואז אני כל כך עצמי,

רוצה וגם חולם

וכשאני חוזר אלי

אני מרגיש שלם

 

 

 

יש לי שאלה קטנה

קשה מאד לפתור אותה.

אם הוא זה הוא, והיא זו היא,

ואם אתה אמנם אתה,

מובן שאז אפשר לומר

שהם זה הוא והיא.

אך אם אתה וגם אני

עם היא והוא במשפחה,

אז איפה הם, ומי אני,

ומה היא שעת הארוחה?

 

 

מהי מחרוזת הצליל הקסומה

המסחררת אותנו מרגל עד ראש,

קושרת מלים וצלילים

בקצב

אחת

מה זה שיר?

מה הגורם לכולנו לשיר,

קולותנו ביחד יורדים ועולים,

סוחפות המלים, וזורמים הצלילים,

תופפות אצבעות ורוקעות הרגלים

בקצב

אחת

מה זה שיר?

 

 

 היום ביישתי את עצמי.

הייתי מבויש.

מה, באמת? גם אצלך?

מקרה כזה ממש?

 

נסעתי לי באוטובוס

חמש דקות בערך.

הרגשתי טוב, עד שישבתי

לי על איזו ברך.

 

אוי לא! אמרתי. מה יהיה?

סליחה... אני חשבתי...

צריך הייתי להביט

לפני שהתישבתי.

 

ישבתי על ברכי אשה

טובה ונבונה.

אמרה שלה זה לא אכפת.

אמרה שמבינה.

 

אמרתי לה: תודה רבה

שלא נבהלת בכלל,

ושהבנת שאני לא

חושב שאת ספסל.

 

וקמתי במהירות רבה,

מצאתי לי מקום.

הייתי מבוייש מאד.

הייתי גם אדום.

 

אם גם אתה הרגשת כך

אין צורך לתאר את

ההקלה כשמגלים

שהבושה עוברת.

 

 

יש לי מקום

על ראש גבעה

אלך לשם

גם בן מאה.

לשם

הדרך מביאה.

בצל אילן

אשב לנוח.

הראש בהיר

הלב פתוח.

אראה עלים

נעים ברוח

כמו גלים

בים פתוח.

 

 

ויש לי שביל

פה, על ידי.

אני הולך בו

לבדי.

השביל רגיל

לפקודתי.

בצייתנות

הולך איתי.

לאן מוביל

אותי השביל?

אל פינת חמד

נפלאה.

אל צל אילן,

אל ראש גבעה.

 

 

חשבתי על כל מיני דברים.

דברים גדולים כמו מגדלים ורחובות,

דברים קטנים כמו אפונה או מנעולים,

או התוית על הבגד שאני אוהב,

וחשבתי גם על סברים בינוניים,

כמו תּיבות דואר או  ספסלים בגן, או אמבטיה עם מים.

וחשבתי לי: האם הם עדיין כאן

בחושך, כשאני עוצם את העיניים?

 

ברחוב החדש

אף אחד לא ניגש

כי כולם פה זרים.

 

השכונה פה שונה,

הרגשה משונה,

ושונים הדברים.

 

ודרוש לך זמן

שתחליט: אני כאן

ויהיו לי גם פה חברים.

 

כל שכן פעם חש

את עצמו מבויש,

מסתובב בין זרים.

 

בשכונה חדשה

הקליטה היא קשה

אך בסוף מסתדרים.

 

יעבור עוד קצת זמן

ותרגיש מצוין

וכולכם תהיו חברים.

 

כל כך הרבה דברים לעשות

יותר מדי בשביל יום אחד.

יותר מדי בשביל רגלי הקטנות

להעביר אותי את כל היום.

יותר מדי בשביל ידי הקטנות

יותר מדי בשביל העיניים והאוזניים.

אבל מחר אני מתחיל מחדש.

אולי זה יקח לי שנים.

 

 

 

אני חושב שזה נפלא

לראות בחוץ כוכב.

רחוק רחוק עטור

זהב.

הי, לילה טוב, כוכב.

 

אני חושב שזה נפלא

לשמוע קול צפור

בחושך יש לי שיר

של אור.

הי, לילה טוב, ציפור.

 

אני חושב שזה נפלא

לגמור את הארוחה

כשכל המשפחה שלך

סביבך

(ארוחת עב או בוקר או צהריים

לא אכפת לי)

הי, אוכל, ליל מנוחה.

 

אני חושב שזה נפלא

כשהשושן פורח,

וכשהאף שלי שואף לו

את הריח.

 

אני חושב שזה נפלא

לקח את הדובון,

ולחבק אותו, וכך

לישון.

הי, לילה טוב דובון.

 

אז לילה טוב כוכב,

ולילה טוב ציפור,

הי, אוכל, לילה טוב

ולילה טוב שושן

ולילה טוב דובון.

 

כבר לילה, לילה טוב, נלך לישון.