קרוסלה
אודות הספר |
תגובות וביקורות |
מחבר/ת: לאה נאור
הוצאה: מסדה פרס, 1978
לאחר שתכנית "קרוסלה", זכתה בפרס רשות השידור לשנת 1977 פנו אלי מהוצאת "מסדה פרס" בהצעה ללוות את התכניות, העוסקות בחגים ובעונות השנה, בחוברות שיצאו לאור בכל עונה ויכללו את מלות השירים ודברי קישור שאכתוב במיוחד לחוברות.
שתי חוברות יצאו לאור, חוברת לסתיו וחוברת לחורף. עיטר אותן בציורים נהדרים הצייר אהרון שבו. כשהגיע הקיץ החליטו בהוצאה להוציא ספר גדול ומהודר, הכולל את השירים מן התכניות לכל השנה. ואהרון שבו עיטר גם אותו, הוא הפליא לעשות בשני הצבעים שעמדו לרשותו.
לא היה מקום לכל השירים, והבחירה הייתה קשה לי, לבקשת ההוצאה הוספתי קטעי קישור וסיפורים קטנים בין השירים.
הוצאת "מסדה פרס כבר לא קיימת, והספר אזל מזמן, אבל כל המלים של כל שירי קרוסלה, (למעלה מתשעים שירים) וקישורים למנגינות ולביצועים המקוריים בתוספת הסברים נמצאים באתר הזה במדור "תכניות טלוויזיה".
את הספר ניתן למצוא רק בספריות. טובות ואולי גם בחנויות ובאתרים לספרים משומשים.
פתיחת הספר:
הגינה (השעה הנכונה בגינה)
(כמו שסיפר הילד לוליק, שקוראים לו ככה כי תמיד אומרים לו "לא לקטוף" או "לא לקפוץ!" "לא לקרוע את העלים" ו"לא לקטוף פרחים כחולים". בקיצור לוליק.)
בדיוק באמצע השכונה יש לנו גינה עם עצים וספסלים ונדנדות וצפרים וגם קרוסלה.
בגנה שלנו אפשר לראות איך הזמן עובר, מסתובב וחוזר. כמו הקרוסלה:
העלים נושרים בחורף ועלים חדשים מגיעים באביב. הנחליאלים באים קצת אחרי ראש השנה ונעלמים בתחילת הקיץ ואז חוזרים הפרפרים, הצבים והלטאות, וגם פרות משה רבנו. מה, גם בגינה שלכם זה בדיוק ככה?
אבל בגינה שלנו יש סוד סודי מאד, יש מנגינה בכל פינה, ומתחבאים בה גמדים מיוחדים שיכולים לראות אותם רק גננים וילדים, ורק באור הנכון ובשעה הנכונה, כשהאורך של הצל מתאים לרוחב הגינה,. וכשגובה הענף מתאים לגובה השירים אז קורים פה בגינה כל מיני דברים.
לפעמים, בדיוק בשעה הנכונה אפשר לראות עין קטנה מבריקה בין שני עלים, ולשמוע קול צחוק מהיר, שכמעט לא שומעים אותו בכלל.
גדליה הגנן הכין שלט שאומר ככה:
לא לדרוך על גמדים קטנים
תודה
הזמרת
ברחוב שלנו גרה זמרת, שבמקום לדבר היא מזמרת. למשל, כשהיא פוגשת מישהו ברחוב היא שרה לו ככה:
בוקר טוב, שלום,
מה שלומך היום?
איזה יום נפלא
טרה לה לה לה לה.
והמישהו תיכף מרגיש שהיום הזה הוא באמת יום נפלא, כי כבר בבוקר מתחילים לשיר.
למנגינות שלה יש קסם. הן מופיעות תמיד ובכל מקום. אם היא דורכת על מעבר חצייה, הוא מתחיל לנגן כמו פסנתר. היא יכולה לרקוד על מעבר חצייה מנגינה שלמה.
כשהיא מעבירה אצבע לאורך גדר הגדר מנגנת לה כמו גיטרה, הגדר מנגנת והיא שרה. כשהיא מתעייפת ויושבת על כסא הכסא משמיע קול כמו תוף. סוף.
כשהזמרת מבשלת במטבח ארוחת צהרים - היא שרה, והסירים והמזלגות, המכסים וכף הבישול מלווים אותה בנגינה, וכל שכן וכל שכנה יוצאים למדרגות, או מביטים בחלונות, לשומעים את השירים ואת המנגינות.
והאוכל שלה תמיד נפלא
דו רה מי סול לה לה לה....
על בולבול שלא רצה לשיר
על עץ אחד בגנה נולד בולבול שלא רצה לשיר.
אמא שלו אמרה לו:
"מה אתך? שכחת שקוראים לך "הזמיר הישראלי" אתה מוכרח לשיר."
"למה?"
"כי השמש זורחת בבוקר"
"היא תזרח גם אם אני לא אשיר."
"מפני שיש לי גרעינים בשבילך"
"אני לא רעב."
"אם לא תשיר יהיה לך משעמם."
"לא משעמם לי. אני מקשיב."
"מה אתה שומע?"
"חתול מתגנב מתחת לעץ."
"יותר טוב שתקשיב לי כשאני שרה" אמרה אמא בולבולית והתחילה לשיר.
אבל הבולבול עבר לענף אחר ושתק. פתאום הוא ראה בולבולית קטנה עומדת על הענף שלו ולא שרה.
"למה את לא שרה?" שאל הבולבול.
"לא בא לי." אמרה הבולבולית הקטנה.
"השמש זורחת בבוקר ואת לא שרה?"
"לא."
"למה?"
"משעמם לי לשיר לבד. אם תשיר ביחד איתי אז אני אשיר ביחד איתך."
"בסדר. אבל רק שיר אחד קצר"
והם שרו שיר אחד קצר, אחר כך שיר קצת יותר ארוך, אחר כך שיר עוד יותר ארוך, וככה הם שרים עד היום.
עוד סיפורים וקטעי קישור בספר:
על חוה הזמרת ששרה גם כשהיא מדברת,
על גדליה הגנן שתמיד מתקן נדנדה או ענף או שגיאה בעברית, כל מה שמקלקל לו את היום ומקלקל לו את מצב הרוח.
על חנן ענן מוכר הבלונים שעוד לא מכר אף בלון, והראש שלו תמיד בעננים,
על שלמה שרודף אחרי הרוח, וכל מה שהוא רוצה תמיד לא יוצא. אבל אף פעם הוא לא דואג. הוא רק קצת מודאג.
ועל לוליק רחל ורינת, הילדים השובבים והנחמדים, מה שהמבוגרים לא יודעים ולא מבינים, זה שהם בעצם מנהלים את כל העניינים.
בין השירים בספר : "הקרוסלה", "מתנה לראש השנה", "על כל עץ יושב גמד", "רגע אחרי הגשם", "בואו נעשה שלום קטן", כדאי לכם לבוא לחגיגה שלנו" "הוא התחיל" "הזמרת צרודה" "סוף הוא תמיד התחלה" ועוד ועוד.
את כל המלים, המנגינות וקישורים וביצועים המקוריים של שירי "קרוסלה" אפשר למצוא במדור "תכניות טלוויזיה" באתר הזה.
