תבת נח

אודות הספר תגובות וביקורות

מחבר/ת: לאה נאור
הוצאה: כנרת, 1997

 
 
תֵּבַת נֹחַ   (הסיפור במלואו, מורחב,  נמצא באתר הזה במדור "סיפורים מהתורה")
 
 
זהו הספר השלישי והאחרון מסדרת הספרים על סיפורי התורה שכתבתי לציוריו של הצייר חיים רון.
רצינו להמשיך את הסדרה אך לצערי חיים רון איננו איתנו עוד.
גם בספר הזה, כמו קודמיו "הסיפור על בריאת העולם" ו"הסיפור על גן עדן", השארתי את פסוקי המקרא בשפה הנפלאה שבה נכתבבו  לא נגעתי.  רק הוספתי כמה פרטים חשובים שלא נכתבו.
מאוחר יותר, במדור "סיפורים" הרשיתי לעצמי להרחיב ולהוסיף כמה נקודות למחשבה.
 
 
 
פתיחת הספר:
וַיִּנָחַם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ     (בראשית ו' ו')
 
אלוהים התעצב אל לבו.מה קרה?
הוא ראה כי האדם שברא
הוא איום ונורא.
עושה רק רע,
חושב רק רע,
האדם בעולם הוא צרה צרורה.
אלוהים חשב: חבל
שבראתי בני אדם בכלל.
אטביע אותם
ואת בני ביתם,
וגם את כל החיות שאיתם!
אחר כך אתחיל מהתחלה
וזו באמת החלטה לא קלה.
 
ועוד קטע
עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אוֹתָה מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר 
                                                                                        (בראשית, ו' י"ד)
אלוהים קרא לנוח ואמר בערך כך:
אני מוחק כל מה שחי. זה לא הצליח לי כל כך.
אתה צדיק תמים, המשפחה שלך טובה,
אציל אותך מן המבול. עשה לך תיבה.
והוא נתן לו הוראות מדוייקות ונכונות,
איך לבנות, ממה לבנות,
כמה אמות, כמה קומות,
במה כדאי למרוח,
כמה פתחים לפתוח
ודלת בצד לא לשכוח.
צריך להסביר את הכל בדיוק לאיש תמים כמו נוח.
 
ועוד קטע
וַיִּשָׁאֵר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה. וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִּם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִׁים וּמְאַת יוֹם. 
                                                                                (בראשית ז' כג'-כד'
חמישים ומאת יום זה חמישה חדשים!
מה עשו החיות? איך חיו האנשים?
לאנשים שבתבה היו חיים קשים!
נוח ואשתו, שלא סיפרו לנו מה שמה,
עבדו קשה מאד בכל שעות היממה.
הם טיפלו,
הם בישלו
וחילקו למנות,
והכינו ארוחות
טעימות ומגוונות,
ומילאו את כל הבקשות המיוחדות
של האורחים הנכבדים
והאורחות הנכבדות.
למשל: מה הגמלים רוצים?
קוצים.
החמורים?
שעורים.
הציפורים?
פירורים.
היונים?
גרעינים.
היענים?
זכוכיות ואבנים.
האריות רוצים בשר?
שיתאפקו. פה אי אפשר.
"בתיבה שלי" אמר להם נוח
"מהבשר תוכלו לשכוח.
פה אין טורפים,
אין נטרפים.
תאכלו בננות כמו קופים.
תאכלו בטנים, אין בעיות,
אבל אל תטרפו חיות!
כל המינים פה מוגנים,
גם ארנבות וגם שפנים."
מה עושים הזאבים?
כל הזמן הם רעבים.
גם העורבים.
והנמרים והתנים?
פה בתיבה הם צמחונים.
והפילים, מה הם אוכלים?
עלים, גבעולים,
ענפים גדולים,
כל מה שיש, אבל הרבה,
ואם אפשר – הרבה מאד.
ואם נגמר – רוצים עוד.