אבא, בן כמה היית כשהיית ילד?

אודות הספר תגובות וביקורות

מחבר/ת: לאה נאור
הוצאה: עידנים, 1981

אבא, בן כמה היית כשהיית ילד
  
יום אחד חזר ההסטוריון דוקטור מרדכי נאור, מאחת הפגישות הרבות שהיו לו עם ילדי בתי ספר ואמר לאשתו (שזאת אני): "היום הבאתי לך מתנה."
שמחתי. כי גם אני, כמו הקוראים שלי, אוהבת מתנות. "מה הבאת לי?" שאלתי
"הבאתי לך את השאלה הכי יפה שילד שאל אותי."
לא התאכזבתי, אני אוהבת שאלות אולי יותר ממתנות, למרות שלא תמיד יש לי תשובות.
"זה קרה  בפגישה שבה סיפרתי לילדים על תקופת ההעפלה, המשיך האיש שלי, "ילד אחד מאד התרגש וכשהגיע תורו הוא התבלבל.  כנראה רצה לשאול "בן כמה הייתי כשהגיעו אניות המעפילים?" אבל מרוב בלבול והתרגשות הוא שאל: 'בן כמה היית כשהיית ילד?' הכיתה צחקה, אבל אני לא צחקתי. כל הדרך מן הדרום הרחוק חשבתי  על השאלה ועדיין אינני יודע את התשובה. הבאתי לך את השאלה הזאת במתנה."
 
אהבתי את מתנתו. היא פתרה לי בעיה.
רבים פונים אלי ושואלים "לאיזה גיל אני כותבת? עד עכשיו שאלת הגיל הביכה אותי. אינני כותבת לגיל, אני כותבת לעצמי, לילדה שהייתי, לילדים שלי.  
בילדותי, כשהייתי מגיעה לספרייה הצנועה שלנו בהרצליה נהגתי להתגנב למדפי ספרים השייכים לכיתות גבוהות יותר מכיתתי, והייתי סופגת נזיפות מן הספרנית הקפדנית שהייתה לנו אז.
עדיין אני חושבת שאם יצירה מעניינת וטובה אך ורק לגיל מסוים ואיננה פורצת את מסגרת הגיל – היא אינה טובה בכלל.
עכשיו יש לי תשובה טובה. אם מישהו שואל אותי לאיזה גיל אני כותבת: אני יכולה לענות לו: אתה זוכר בן כמה היית כשהיית ילד? בדיוק לגיל הזה אני כותבת.
כאשר פנו אלי מהוצאת "עידנים" להוציא אוסף משירי קראתי לספר "אבא, בן כמה היית כשהיית ילד?"  
 
 
שירים מתוך הספר 
 
אבא, בן כמה היית כשהיית ילד?
 
תמיד אתה אומר לי: תשאלי, תשאלי,
כל מה שאת לא מבינה, תשאלי.
אבל יש לי שאלה אחת שאני אף פעם לא שואלת:
אבא, בן כמה היית כשהיית ילד?
כשאני מתחילה לשאול אותה אני תמיד מתבלבלת,
כי אולי אתה תצחק, ואולי לא תבין.
אז תמיד כשאתה אומר: "כשאני הייתי ילד..."
למה בדיוק אתה מתכוון?
 
 
 
הכר שלי
 
הכר שלי, כשאני מניחה עליו את הראש הוא נורא קר.
חבל שלא קוראים לו חם. סתם.
כשאמא אומרת ל לכי לישון
אני משכיבה את הלחי לישון על הכר הקר,
ושניהם קצת רועדים, הלחי והכר,
אחר כך נרדמים וחולמים,
וכבר אין דבר.
 
 
אם הייתי תאומים
 
הדבר הכי נורא שקרה לי מעודי
זה שנולדתי לבדי.
לו אחי שבמראה היה יוצא אלי משם
זה היה ממש מושלם.
אז הייתי, תתפלאו, גם הולך וגם חוזר,
והייתי מתפעל מכל מה שאני אומר,
והייתי משגעים את הילדים והמורה,
וגומרים את החשבון עם חיים שניים הנורא,
והייתי מקבלים שתי עוגות של תפוחים
אם הייתי תאומים.
 
והייתי מגיעים לשזיפים של השכנים,
והייתי מתחלפים, אני זה הוא, והוא – אני
או הייתי משחקים ביחד בכדור
והייתי מתחלפים באמצע השעור
והייתי בכתה וגם על עץ התפוחים
אם הייתי שני אחים.
לפעמים אני חושב:  יה... מה שהיה
אם הייתי שלישייה.
 
 
 
מלים שאני שונא

הויכוח שלי עם גדולים
זה בעיקר על מלים.
הם אוהבים מלים שאני שונא,
כמו סליחה, וכמו תבטיח,  ילד נבון או תלבש כבר פיג'מה.
ושונאים מלים שאני אוהב
כמו דווקא, וכמו לא רוצה, או יודע בעצמי,
ועוד מלים שמרגיזות אותם.
לא יודע למה.
אני לא יכול בלי המלים שאני אוהב
והם ממשיכים במלים שהם אוהבים.
אז בינתיים אין לנו שום סיכוי
ליחסים טובים.
 
השירים שבספר לפי הסדר המקורי
 
שלום, מה שלומך היום 
נוצת הפלאים (לפי ינוש)
מלים שאני שונא
קטנה או גדולה
אבא, בם כמה היית כשהיית ילד
הכר שלי
יש לי אוצר מתחת לכר
שאלות ותשובות
אפשר לומר אותו דבר בכל מיני מלים
לעשות דברים ביחד
טוב לדעת לכתוב
לו הייתי תאומים
להזהיר את הציפור
מה עם המים
פעם בים
אקליפטוס
 
לצערי הספר אזל מזמן ואין להשיגו. כל השירים נמצאים באתר הזה, מסודרים לפי הנושאים. קל למצוא אותם במדברת החיפוש
במדור "שירים".