אנדנדינו, או מעשה שמתחיל באליק בליק בום ונגמר בירח
אודות הספר |
תגובות וביקורות |
מחבר/ת: לאה נאור
הוצאה: יבנה, 1983
אנדנדינו, או מעשה שמתחיל באליק בליק בום ונגמר בירח.
לידתו של הספר הזה בתקליט ארוך נגן, הכולל סיפור ושירים, שאת המוסיקה להם הלחין נחום היימן (נחצ'ה,) לאחר הצלחת המחזמר הראשון המשותף שלנו "זרעים של מסטיק". התקליט יצא בחברת סי בי אס בשנת 1969, ובו מספרים ושרים חוה אלברטשיין ואמנון מסקין על מקרה ריגול חמור שכמעט קרה במושבה ותיקה לפני שקמה המדינה. את עטיפת התקליט צייר הצייר אבנר כץ.
את כל שירי המחזמר בביצוע המקורי אפשר למצוא בתקליטור "חוה אלברשטיין שרה לילדים, חלק ב'"
המלים לכל השירים נמצאות באתר הזה במדור "אלבומים".
לאחר שנים יצא לאור בעקבות האלבום יספר יפהפה, בהוצאת יבנה, ובו ספור המעשה וכל השירים. מלווים בציוריה של איה שמואלי. שציירה גם את ציורי הספר "מקהלה עליזה" באותה הוצאת ספרים.
הוצאת הספרים כבר איננה קיימת והספר נמצא רק בספריות טובות ואולי גם בחנויות לספרים משומשים או בחנויות מקוונות..
פתיחת הספר
איפה קרה הסיפור ומתי זה היה? (במקום הקדמה)
הסיפור קרה במושבה. סיפורים אוהבים מושבות. זה היה בתחילת החופש הגדול כשאנחנו היינו ילדים, והעיר שלנו הייתה עדיין מושבה קטנה. אבל כבר אז היה לה שם גדול וחשוב. כי למושבות, אפילו הקטנות ביותר, יש לפעמים שמות חשובים. חבל רק שאף אחד לא קרא לה בשם שלה. חוץ, אולי, מאורחים. אנחנו קראנו לה סתם "המושבה"?
אם מישהו רצה ללכת לחנות היחידה באמצע הרחוב היחיד שהיה שם, ואם במקרה היה לו משעמם ללכת לבד, הוא היה אומר: "מי בא למושבה?" כולנו היינו הולכים איתו.
אז בואו איתנו למושבה. כדאי לכם. במושבה אפשר לפגוש את כולם:
את אפרתי הנוטר, ואת רינה מכתה ה' ואפילו את העז של המוכרת שהייתה פעם זמרת. לא העז, המוכרת. ובדרך, אם רוצים, אפשר גם להכיר את הבתים ואת הנוף, וגם את מזג האוויר:
איזה יום נפלא היום
איזה יום, איזה יום.
גל האור וכל החום
איזה יום נפלא היום
איזה יום נפלא לקנות,
יום נפלא גם למכור.
איזה יום נפלא לבנות,
איזה יום נפלא לשבור!.
ועוד קטע:
המוכרת הייתה פעם זמרת, ובגלל זה היא מדברת קצת אחרת, ואתה לא צריך לזכור מה באת לקנות – היא כבר זוכרת. וזה מה שהיא אומרת:
דיברתם? גמרתם? הכל כבר אמרתם?
אז קחו לכם לחם עם ריח טרי.
זיתים וגם לבן. תיקחו, זה בריא.
קחו גם קצת חלבה, טרייה מהיום.
אל תדאגו לי. אני כבר ארשום.
ועוד קטע
אף אחד לא היה בחדר. אבל בדיוק באמצע, על שולחן עשוי מארגז, ראינו קופסה חשודה עם כפתורים משונים וחוטים אדומים וצהובים.
ברגע ההוא ידענו שהאיש המוזר שגר בצריף הוא מרגל נוראי.
והקופסה היא משדר חשאי סודי של מרגלים.
אנחנו מוכרחים לעשות משהו. נתפוס את המרגל ונציל את המושבה.
קודם כל צריך לברוח מהר לפני שהמרגל יחזור, ולא לשכוח לרוץ לספר לאפרתי הנוטר, רגע, רק נגמור להסתכל...
ואז שמענו מאחורינו קול נמוך, של מרגלים, אומר ככה:
"אהמממ... שלום, אתם באתם אלי?"
ועוד קטע:
"כוונה טובה היא כוונה טובה, ועז גנובה היא עז גנובה...
אוף!
כך קרה שיצאה תהלוכה עצובה מאד מהצריף אל תחנת הנוטרים. בראש הלך נוטר עם שפם ענק, מסתכל למעלה וגורר אחריו עז רזה, אבל מה? עקשנית. אחריו כמה ילדים עצובים וילדה אחת עם בלי שן אבל עם דמעות בעיניים.
ועוד קטע:
אבא של עוזי הקשיב ושתק. ורק החמור שלו אמר:"אוהו... אוהוהו... לפעמים אפילו חמורים מבינים טוב מאד שהמצב חמוֹר. לא. חמוּר.
עוזי ניסה אפילו להסביר שזה... בעצם... לא... בכלל... זה רק...
אני לא מבין איך עוזי לא מצליח להסביר דבר כל כך פשוט.
רק נסביר לכם את העניין
ומיד הכל יהיה מובן.
יש כל כך הרבה, כל כך הרבה מילים
אך באיזו מתחילים?
