גן החיות עבר דירה

אודות הספר תגובות וביקורות

מחבר/ת: לאה נאור
הוצאה: כתר, 1982

   גן החיות עבר דירה
גן החיות של תל אביב היה ממוקם בגן הדסה, בקצה שדרות קרן קיימת פינת רחוב שלמה המלך. ליד המקום בו נמצא בית העירייה. כאשר גן החיות עמד לעבור אל הספארי ברמת גן פנו אלי מהוצאת "כתר" בירושלים, בהצעה שאלווה את המעבר בספר מיוחד. הצטרף אלי ילד נחמד בן 5, אוריה שביט. (כיום ד"ר אורייה שביט) וביחד עם הצלם דניאל בר-שחל ליווינו את החיות ואת האנשים שטיפלו בהן כל זמן המעבר.
הספר מוקדש באהבה ובתודה לעובדי גן החיות הישן של תל אביב.
 
פתיחת הספר
אוריה גר בתל אביב ליד המקום שבו היה פעם גן החיות. הוא ידע להבדיל בין יללות תנים ליללות של זאבים. כשהיה שומע את שאגות האריה בלילות היה מתכסה עד מעל לראשו בשמיכה וחולם שהוא באפריקה.
בבוקר העירו אותו קריאות העגורים, המריבות הרעשניות של הקופים וצעקות התוכיים. הוא רץ לחלון וראה שכולם צורחים שם למטה, סימן שהכל בסדר והוא יכול ללכת לגן.
 
 
ועוד קטע, מתוך הפרק "איציק של האריות"
איציק של האריות היה עצוב, בגלל שלא נשארו לו אריות.
בינתיים ישבו איציק של האריות ואוריה על הספסל שליד החצר של הג'ירפות, ושוחחו בערך ככה:
למה? שאל אוריה.
יש הרבה סיבות, אמר איציק. גן חיות באמצע העיר לא טוב לחיות ולא טוב לעיר.
למה?
כשבנו את גן החיות הוא היה לגמרי בצד, ועכשיו צפוף לו. תסתכל על הג'ירפה. היא כמעט יכולה להציץ בחלונות של השכנים.
שתציץ. לי זה לא מפריע, אמר אוריה.
לג'ירפה זה מפריע. ג'ירפות אוהבות להציץ לצמרות של עצים. דירות של שכנים משעממות אותן.
"אז רק בגלל הג'ירפות?
גם בגלל השכנים.
השכנים זה אני. ואני רוצה שגן החיות יישאר כאן! החליט אוריה.
 
 
 
ועוד קטע מתוך הפרק "מקרה עין"
אוריה יצא מן החצר של הג'ירפות והסתכל סביבו. הוא ראה את איציק של הצפרים מחזיק ביד תוכי ירוק, ומנסה למרוח לו משחה על העין.
שלום, אמר אוריה.
שלום, אמר איציק של צפרים. התוכי הזיז את הראש והמשחה נמרחה לו על המקור.
מה קרה לתוכי? שאל אוריה.
מקרה עין, אמר איציק של הצפרים.
אתה מטפל בו?
אני מנסה, אבל הוא שונא משחה בעיניים.
גם אני, אמר אורייה
זה סימן שיש לך שכל של ציפור, אמר איציק של הציפורים.
אוריה שתק. הוא ידע שאם הוא שואל יותר מדי שאלות זה יכול להרגיז אנשים. הוא סגר את השפתיים שלו. אבל השפתיים של אוריה לא יכולות להישאר סגורות הרבה זמן והן נפתחו מעצמן:
התוכי הזה יודע לדבר?
לא, לא כל התוכיים יודעים לדבר, אבל יש לנו עורב שיודע לדבר, אמר איציק של הציפורים.
 
ועוד קטע, מתוך הפרק "איציק ונאווה"
אוריה התקרב וחיכה בצד, בשקט, עד שאיציק של האריות יגמור את השיחה שלו עם נאווה.
זאת הייתה שיחה קצרה. אמר אוריה.
נכון. הסכים איציק.
פעם היו לכם שיחות יותר ארוכות.
אני מנתק איתה לאט לאט  את הקשרים, אמר איציק של האריות.
למה?
כשניפרד אולי לא ישבר לה הלב.
ולך?
גם לי, אמר איציק של האריות בעצב.
איפה הם ישימו את נאוה?
בונים לה שם כלוב מיוחד. את הטיגריסים ואת הנמרים ואת כל החיות שיודעות לטפס יצטרכו לסגור גם שם.
למה?
שלא יברחו. תאר לך את נאווה מטיילת לה ברחוב הראשי ברמת גן.
אוריה צחק.
נאווה היא טיגריס? הוא שאל.
טיגריס סיבירי. קיבלנו אותה מאמריקה.
בת כמה היא?
בת חמש, בערך בגילך.
היא לא נמר?
לא. היא טיגריס.
מה ההבדל? התעניין אוריה.
תסתכל בעצמך ותגיד לי, הציע לו איציק.
אוריה הסתכל בנאווה, אחר כך הלך והסתכל בנמר בלקי, חזר והסתכל שוב בנאווה ואמר: לטיגריס יש פסים ולנמר יש כתמים.
נכון, אמר איציק.
הטיגריס גם הרבה יותר גדול.
נכון מאד.
נאווה היא הטיגריס הכי גדול?
הטיגריס הסיבירי הוא הכי גדול. נאווה היא טיגריס סיבירי. אמר איציק והתחיל ללכת.
נאווה רבצה על המדף שלה ועיניה הרציניות ליוו את איציק לכל מקום שהלך, עד שלא ראתה אותו.  
 
ועוד קטע, מתוך הפרק: "איפה איציק"
אוריה הלך ישר אל הברכה של יענקלה ההיפופוטם, אבל הברכה היתה ריקה ויבשה. אבק ועלים נבולים כיסו את הקרקעית, אוריה הפנה את מבטו משם והלך לחפש את איציק. אבל איציק לא היה בשום מקום. לא איציק של האריות ולא איציק של הציפורים. רק יגאל עמד בתוך חצר הרוסה שפעם גר בה יחמור.
איפה איציק של האריות? שאל אוריה.
"איציק כבר לא עובד פה," אמר יגאל.
"מי מטפל בחיות שלו?
"מישהו מהספארי."
איש אחד שאוריה לא הכיר ניגש אליהם ואמר:
ילד, מה אתה עושה פה? הגן סגור.