הספור על גן עדן

אודות הספר תגובות וביקורות

מחבר/ת: לאה נאור
הוצאה: כנרת, 1996

 

 הסיפור על גן עדן
גם את הספר הזה כתבתי בעקבות ציוריו הנפלאים של הצייר חיים רון, בצבעי מים וגיזורי נייר.
השתדלתי לא לשנות את הכתוב. כי אין כמו סיפורי התורה, בזהירות הוספתי, בעיקר מתוך האגדה, כמה פרטים חשובים שלא נכתבו.
הסיפור במלואו נמצא במדור "סיפורים מהתורה)
 
 
פתיחת הספר:
"וַיִּטַּע אֱלוֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצַר"
 
הדבר הראשון שעשה אלוהים,
בעולם הצעיר, בעולם הנעים,
הוא נטע עצים, הוא נטע גן פלאים,
זה היה גן העדן של אלוהים.
 
העולם עוד היה חדש ונחמד,
אפילו הגשם עוד לא נולד,
בעולם החדש, בעולם הטרי
אלוהים נטע גן עצי פרי.
בזהירות ובחכמה בחר אלוהים
כל עץ יפה וטוב וטעים,
נהרות זרמו שם בין הגזעים,
זה היה גן העדן של אלוהים.
 
 
ועוד קטע:
"וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכָּל חַיַּת הַשָׂדֶה"
 
בגן העדן טייל לו נחש.
לנחש עוד היו רגליים, ממש.
הוא ידע לדבר, הוא היה ערמומי,
הוא רצה לפתות, וידע את מי.
הנחש ניגש לאשה,
הנחש אמר בלחישה:
"שמעתי, אשה, שאתם בצרות.
למה אסור לכם לאכול פירות?"
האשה ענתה: "דווקא מותר,
אנחנו אוכלים והפרי נהדר,
חוץ מפרי עץ הדעת טוב ורע.
אם נאכל – נמות. זה יהיה נורא."
הנחש לחש: "אתם סתם תמימים,
אלוהים לא רוצה שתהיו חכמים
ותדעו את הסוד הנורא
מה טוב ומה רע!"
 
ועוד קטע:
"וַיאמֶר הָאָדָם: הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי, הִיא נָתְנָה לִי מִן הָעֵץ, וָאוֹכֵל"
 
האדם הצטדק, "מה יכולתי לעשות?
בעצמך נתת לי את האשה הזאת!
אני רק אכלתי מה שנתנה לי.
מסכן שכמוני, תראה מה היא עשתה לי!"