הספר הגדול של לאה נאור
אודות הספר |
תגובות וביקורות |
מחבר/ת: לאה נאור
הוצאה: עם עובד, 1992 מהדורה שלישית 2011
הספר כולל מבחר של סיפורים ושירים שאהבתי, בליווי ציורים של כריסטינה קדמון. עדיין אני זוכרת את מבטה המחוייך של העורכת בהוצאת עם-עובד, עדנה צחור המצויינת, כשהבאתי אליה את הרשימה של היצירות האהובות עלי.
"בסדר גמור," היא אמרה, "רק שאין מקום לכולם. תבחרי רבע מזה."
"אני לא יכולה," גמגמתי. "אולי תבחרי את?"
"אין לי בעיה," היא אמרה. "זה המקצוע שלי." וכך היה.
הספר נפתח בשיר אהוב עלי במיוחד: "בואי אמא" שכתבתי למנגינה רוסית שהשמיעה לי הזמרת אסנת פז בטלפון, ולימים נתתי את שמו גם לספר שכתבתי על אמי.
בואי אמא
כל האור מזמן הלך לו,
אל תלכי פתאום גם את.
בואי אמא, בואי אמא,
בואי שבי אתי מעט
בעצים מכה הרוח
וידייך כה חמות.
אל תלכי, ספרי לי אמא
איך באים החלומות?
אם פתאום מלאך יופיע,
אל חדרי יבוא בלאט,
בואי אמא, בואי אמא
ותראי אותו גם את.
לא, איני פוחד בחושך
ואיני רועד בכלל.
בואי אמא, בואי אמא,
שבי אתי עד שאגדל.
מועדון צבתא (קטע מסיפור)
עומר יצא החוצה עם הכלב שלו, פחד, שתמיד פחד מחתולים, וראה את נועה צובעת צבים.
מה את עושה? הוא שאל.
אני נותנת להם שמות שנוכל להכיר אותם, הסבירה נועה והייתה בטוחה שהיא אומרת את כל האמת. "זה יהיה צבא וזאת תהיה צבתא, כי הם הזקנים וראשי צבט הצבים, סליחה, שבט הצבים, הי, מה אתה עושה? הצבע עוד רטוב.
עומר הפך בזהירות את צבא ואת צבתא, הסתכל בהם מלמטה והתחיל לצחוק.
התבלבלת, הוא אמר. צבא הוא נקבה וצבתא זכר.
איך אתה יודע?
לפי השריון שלמטה. אצל הנקבה הוא ישר לגמרי ואצל הזכר קצת עקום.
אתה בטוח?
לגמרי.
מה נעשה? הצבע כבר לא יורד, הצטערה נועה.
לא נספר להם, הציע עומר. זה יהיה הסוד שלנו. צבא וצבתא הפוכים. הוא הרים מן האדמה צב צעיר שכל השריון שלוהיה מלוכלך בבוץ. לזה נקרא צַבּוֹץ הוא הציע, ונועה כתבה לצבוץ את שמו על הגב.
סבא נוח-בוקר-טוב (קטע)
יום אחד אחרי הצהרים ירדה גילי במדרגות. הדלת בדירה שלמטה הייתה
פתוחה, וסבא נח-בור-טוב ישב על השטיח סרגליים פשוקות והניף את שתי ידיו למעלה. ברגע שראה את גילי עוברת הוא לקח את הכובע שהיה מונה על ידו וחבש אותו לראשו. אולי הוא רצה להראות קצת יותר מכובד.
"בוקר טוב, גילי" אמר סבא נוח.
"עכשיו לא בוקר. עכשיו כבר אחרי הצהרים," אמרה גילי ועמדה בפתח.
"מה, באמת? איך את יודעת?" שאל אותה סבא נוח ונפנף בידיו ימינה ושמאלה.
"אני יודעת כי כבר אכלנו ארוחת צהרים מזמן, ואני כבר רעבה קצת."
סבא נוח מתח את הידים לאחור, ואחר כך פשט אותן לפנים.
"סבא נוח בוקר טוב, מה אתה עושה? שאלה גילי.
"התעמלות בוקר," אמר סבא נוח, חשב קצת והוסיף" את בטוחה שעכשיו לא בוקר?"
"בטח שבטוחה."
"טוב, אז נגיד שזאת התעמלות-אחרי-הצהרים," אמר סבא נוח, ובזהירות רבה עמד על הראש.
סיפורים ושירים נוספים בספר: "הטרקטור של אלעד" "פרפר נחמד" "מקהלה עליזה" "אדןם חרדון המפוזר" "הוא התחיל" ועוד.
