חג שמח בכל בית
אודות הספר |
תגובות וביקורות |
מחבר/ת: לאה נאורהוצאה: ספריית פועלים והקיבוץ המאוחד, 2003
חג שמח בכל בית
בשנת 2003 חזרתי אל נושא החגים, הפעם מכיוון אחר. ביחד עם הצלם דן שיראי כתבתי ספר מצולם. דן שיראי והמצלמה שלו ליוו משפחה ישראלית טיפוסית במהלך החגים במשך כל השנה. הספר כולל מנהגים שונים, סיפורים של בני המשפחה ומנהגי שולחן מגוונים.
יש בספר סיפורים ושירים, חלקם חדשים וחלקם מוכרים, יש מתכונים למאכלים פשוטים שילדים יכולים להכין, ואפילו הצעות למשחקים משעשעים לנסיעות ארוכות.
פתיחת הספר
חג שמח
חג שמח לכולנו,
חג שמח גם לכם.
אם תרצו לחגוג איתנו
בשמחה נחגוג איתכם.
את העצב שכח בבית
וצרות – דחה למחר.
בינתיים בוא לשמוח,
בוא, לפני שמאוחר.
אל תגיד: היום לא בא לי,
אל תגיד: נשמח מחר,
כי היום הזה בורח
הוא לא יחכה לך.
חג שמח לאורח,
חג שמח למארחים.
חג של טבע,
חג של צבע,
חג של ירק ופרחים.
ועוד קטע: מתוך הפרק "ראש השנה"
השולחן מוכן
שולחן החג מוכן
מה יש על השולחן?
יש חלה. החלה
מתוקה ועגולה.
ואפילו הדג
הוא מתוק לכבוד החג.
יש בשר, הבשר
הוא עם דבש וסוכר,
כל תבשיל פה ממש
עם סוכר או עם דבש.
אורז עם צימוקים
קטנטנים, מתוקים,
עם סוכר וקינמון
בצלוחית גם יש המון
גרעינים של רימונים
מתוקים ואדמונים.
כל דבר פה מתוק.
ברצינות, ולא בצחוק
שתהיה השנה הבאה
שנה מתוקה, נפלאה.
ולקינוח תפוח
אפוי בסוכר
יש מתכון ואפשר
להכין נהדר.
...
אוכלים אותו חם, נהדר עם גלידה
בתיאבון ותודה.
(דוגמה למשחק במכונית בנסיעות ארוכות)
משחק השאלות הקלות
- מה עף ברוח?
- בלון, עפיפון, ניירות, עלים,
- מה צף במים?
- מקלות קטנים. גם מקלות גדולים.
- מה שוקע במים?
- אבנים וברזלים.
- מה נקרע?
- נייר.
- מה נשבר?
- מה צף במים?
- מקלות קטנים. גם מקלות גדולים.
- מה שוקע במים?
- אבנים וברזלים.
- מה נקרע?
- נייר.
- מה נשבר?
- אצלי נשבר כל דבר.
- מה שמח?
- לנסוע לים זה הכי שמח.
- מה עצוב?
- כשהכלב שלנו בורח.
ועוד קטע
נוף מחלון של רכבת
בית עם מכונית
נוסעים אחורנית.
שלושה עצים רצים,
שדות עם קוצים
דוהרים ורצים?
לאן הם רצים?
מה הם רוצים?
עשבים יבשים,
שדות חרושים,
קבוצת אנשים.
רועה עם כבשים
טסים.
כביש.
איש.
האיש נעלם.
ים.
חולות לבנים.
עננים.
עננים אפורים
וענן שחור
טסים לאחור.
מכונית
נוסעת במהירות דווקא אחורנית.
פרדסים.
כל הפרדסים טסים.
הגבעות האפורות
מסתובבות ודוהרות.
הרים.
כפרים.
סלעים שחורים
ממהרים ודוהרים.
נדגדות,
ילדים וילדות"
ילדה קטנה בשמלה אדומה
טסה לאחור במהירות עצומה.
פתאום הרכבת צפרה,
הרכבת האטה,
הרכבת עצרה.
וכל הנוף הנהדר שטס ודהר,
האט,
עוד האט,
נעצר.
ועוד קטע:
המתכון לל"ג בעומר
מתוך:
פינת הבשלנים הלקקנים
(לכל חג וחג מתכון מיוחג)
הפעם זה קל, לא צריך לבשל בכלל.
שמים באש כל מה שיש.
לוקחים ענף דק, ארוך וחד,
משחילים עליו מרשמלו אחד,
מקרבים אל האש, קצת נחרך
וזה מעדן משובח.
או לוקחים נקניקייה
עסיסית וטרייה,
משחילים על ענף, צולים,
רצוי על הגחלים,
ואוכלים.
נגמרו העצים והאש דעכה?
רק עכשיו מתחילה השמחה.
מכניסים תפוחי אדמה
אל תוך הערמה האדומה והחמה,
עטופים בנייר כסף או לא,
כל אחד והטעם שלו,
ומחכים.
מהר מאד התפוחים רכים.
טועמים,
זהירות, הם חמים.
הפנים שחורים כפחם?
הבגדים גם?
חזרתם נורא מאוחר?
אין דבר.
בל"ג בעומר מותר.
מתכון לפינת הבשלנים הלקקנים
מתכון לחופש הגדול
קַרְמִיץ קר
(מאכל נהדר וגם משקה נהדר.)
מכינים מיץ לימון, או מיץ ענבים,
או כל משקה שאתם אוהבים.
הכי טעים, הכי בריא
עם הרבה סוכר והמון פרי.
שופכים קצת מיץ לשקית פלסטיק קטנה.
המיץ ממלא את השפיץ,
זאת אמרת שהמיץ ממלא פינה.
קושרים את השקית, המנה כמעט מוכנה.
מכינים כמה שקיות כאלה,
מכניסים למקפיא, ואיזה פלא
גוזרים את השפיץ
מלקקים קרמיץ.
אפשר לשפוך את המיץ למגש הקרח,
מחכים שלוש שעות בערך,
כשהקרמיץ כמעט מוכן
תוקעים בו מקל קטן,
או קש גזור
או גפרור.
אפשר להכין מקל מכל דבר,
מחזירים למקפיא עד מחר.
ומחר מלקקים. לאט אבל מהר.
מהר - שהקרמיץ לא ימס.
ולאט - שהקרמיץ לא ייגמר.
וסיום הספר:
חשבתי לי:
איך החופש הגדול עובר
כל כך לאט לכל כך מהר.
וכבר מגיע הסתיו, כבר שונה העונה,
עוד מעט שוב ראש השנה.
ואז נוכל, בשמחה גדולה,
להתחיל את הספר הזה מהתחלה.
בין הסיפורים בספר: "הסיפור על הריב בין הסתיו והאביב," "הילד שמצא את פח השמן," "ליל הסדר במעברה," "בשיירות לירושלים,"
"הכלב בוזו מתגנב לארץ ישראל," "קזי, הטרקטור הזקן מביא ביכורים," "ארמון האיזדרכת" ועוד.
ועוד קטע למי שאוהב סיפורים
חשבתי לי:
אולי כל סיפור הוא קצת עצוב וקצת שמח,
יש רעים ויש טובים, והצדק מנצח.
אבל מה שרע ועצוב בכל הסיפורים,
אפילו בסיפורים הכי נהדרים
שתמיד בסוף הם נגמרים.
