ללטף גב של צב

אודות הספר תגובות וביקורות

מחבר/ת: לאה נאור
הוצאה: עם עובד, 1983

 
 
הספר נכתב למעשה על הבית בו גרתי עם משפחתי למעלה מארבעים שנה, ובו גידלנו את ילדינו. זה היה בית משותף בן שלוש קומות שנבנה במקום הצריף בו נולדתי. הבית והחצר הגדולה סביבו היו שייכים למשפחה המורחבת שלנו. וכולנו חיינו כמשפחה אחת גדולה. בחצר התרוצצו צבים וקיפודים, כלבים וחתולים.  על העצים קיננו צפרים, ומטבע הדברים נולדו אצלי סיפורים על על הילדים והחיות הגרים בבית ובחצר. על המיוחד בין האנשים בבית משותף, ובין הילדים והחיות שהם מגדלים.
 
 פתיחת הספר
ילדים שמגדלים חיות יש להם בעיות
 אם הם יגדלו עכברים
זה עלול לעצבן את המבוגרים.
מה יהיה אם שכנה
תפגוש עכבר בפינה?
ואם סבתא תמצא במגרה תולעים -
זה עלול להיות בהחלט לא נעים.
החתולים מייללים
והכלבים משתובבים,
התוכיים נורא יפים
אבל כל כך מצפצפים.
דגים זה יקר.
סוסים – בכלל אי אפשר.
גמל – זה יוצא מן הכלל
אבל גמל צריך גם מדבר.
אם זה המצב
נשאר רק צב.
הוא לא צועק,
לא מיילל,
לא מצפצף,
לא משתולל
הוא לא צריך מקום רחב
הוא לא רגיש, הוא לא שובב,
אז אם תאהב
ללטף גב של צב
נפתרה הבעיה שלך
דרך הגב.
 
 
ועוד קטע: (מתוך הסיפור: "הארנבת של עומר)
 
הארנבת של עומר הפחידה כלבים, בעצם היא לא הפחידה את כל הכלבים שברחב האורנים, רק כלב אחד, את "פחד", הכלב הנוראי של עומר. 'פחד' כל כך פחד מהארנבת עד שהוא רץ בכל כוחו, התחבא מאחורי הארגז הגדול שבמרפסת, ועומר היה צריך להבטיח לו עצם גדולה במיוחד כדי שיעז לצאת משם.
אולי אתם חושבים שזאת הייתה ארנבת ענקית ומפחידה? לגמרי לא. היא הייתה ארנבת רגילה, קצת רזה מדי, שעומר הציל ברגע האחרון מפינת החי של כתה גימל ראשונה.
 
ספורים נוספים בספר:
"הגן של טובה"   על ילדי גן טובה שהלכו ביחד עם הגננת  לבקר סוס. כי הסוס הזמין אותם.
"כלב חדש" על הכלב החדש של נועה שהיה גונב נעליים מחצרות השכנים, 
"צפורה" על גוזל שנפל מן הקן, הילדים הצליחו לגדל אותו ואפילו לימדו אותו לעוף
ו"מועדון צבתא":  על חבורת הילדים חובבי הצבים: ועל הצבים שלהם: צבא וצבתא, וצבוץ, שהיה צב קטן מלוכלכך בבוץ, צביצה, שהייתה תינוקת קטנה כמו ביצה, צב-צבי שהיה הכי זריז מכל הצבים, צבון, שהיה הצב הכי נקי, צבימה צבבא צבימבם ועוד ועוד צבים צבועים בכל מיני צבעים.