מאין באה הרוח

אודות הספר תגובות וביקורות

מחבר/ת: לאה נאור
הוצאה: כנרת, 1993

הציורים שצייר חיים רון  ברוח טובה היו לי להשראה. הוא היה צייר שהיטיב להתבונן ןלהרגיש, וידע להעביר את תחושותיו אל הנייר באמצעים שונים: כאן הוא השתמש גם בקרעי נייר כדי להעביר את תחושת משב הרוח. ואני חשבתי על קרעי נייר עפים ברוח. כמה אהבתי להמציא סיפור לפי ציורי הרוחות שלו.
 
הספר נפתח כך:
הרוח הייתה פה,
יש לי סימנים:
השערות מכסות לי את כל הפנים
וגם השמלה שלי עפה למעלה.
הרוח הייתה פה,
הייתה ועברה לה.
מאין היא באה?
מאיפה יצאה לה?
 
ועוד קטע:
אולי מפסגת החרמון הקרה?
אולי על השלג גלשה בסערה
ולנו סיפרה על מראות לבנים
קרחונים, הרי שלג, ריחות ארנים,
טעם מים קרים מפלגי ההרים,
וימים אפורים, סוערים וקרים.
 
ועוד קטע:
אלי הרוח עלתה מדרום?
אולי באה ישר מן הים האדום
וסיפרה על מראות חמים של מדבר:
מרחבים מוכי שמש, מעט עשבי בר,
ערוצים וקוצים
יבשים ועוקצים,
מישורים והרים
וצוקים אדירים,
אדומים וסגולים, משתקפים בים.
יערות אלמוגים.
כל היופי החם..
 
ועוד קטע:
אולי מן הים באה הרוח?
קלה וקרירה,
יש לה ריח מלוח,
לפעמים מלטפת, לפעמים היא סוערת.
בכל יום מן הים באה רוח אחרת.
מביאה את הגשם וגם את הקשת,
בעצם כל מה שאני מבקשת.
 
 
וסיום הספר:
מאין הרוח הזאת שנשבה?
היא רעה או טובה?
אולי סתם שובבה?
רגועה? מהירה?
זאת הייתה סערה?
לחה? מלוחה? חמה או קרה?
אוששששש....
כבר עברה.