מקהלה עליזה

אודות הספר תגובות וביקורות

מחבר/ת: לאה נאור
הוצאה: יבנה 1980 , הוצאת שער 2015

 

זהו אחד מן הספרים הראשונים שכתבתי. המהדורה הראשונה יצאה לאור לראשונה ב-1980 אבל מסרתי אותה לדפוס לפחות עשר שנים קודם לכן. הוצאת הספרים היססה, המחסן שלהם עלה באש וכתב היד אבד. אבל לא התייאשתי אספתי וערכתי מחדש את הספר. גרעתי והוספתי שירים, בינתיים יצאו ספרים אחרים שלי, ביניהם "זרעים של מסטיק" ובהוצאת הספרים החליטו, להפתעתי, להוציא לאור את הספר הנשכח בפורמט אלבומי ובארבעה צבעים. אני זוכרת את הישיבת עם הציירת איה שמואלי, שהתעקשה לעבור אתי על כל שיר ושיר. מה הרגשתי? מה אני חושבת שעליה לצייר? למשל בשיר "אני אוהבת לבכות" היא ציירה סוכריה צבעונית על מקל בצורת דמעה. ובשיר "בין אחת ובין שתיים" היא ציירה שעון צבעוני, המחוג הגדול בצורת ילדה, בין אחת ובין שתיים, ובשעה 12 עומדת אִמָהּ הקוראת לה שתשוב. זהו אחד הספרים היפים ביותר והאהובים עלי ביותר. ובעקבותיו זכיתי בפרס זאב לספרות ילדים.
הספר זכה להצלחה ויצא לאור במהדורות נוספות. אך הוצאת הספרים חדלה להתקיים והספר אזל  לפני שנים רבות.
עתה הוא שוב רואה אור, בדיוק כמו שהיה. במהדורה מודפסת וניתן לרכוש או להזמין בחנות האחים גרין  רח' פרישמן 90 תל אביב , טל' 03.5238501

greenbrothers.co.il/search
 

וכך הספר נפתח:
בין אחת ובין שתיים
בדיוק באמצע, בין אחת ובין שתיים
אני חושבת
זה יופי לשבת.
בדוק באמצע בין אחת ובין שתיים
זה לא לגמרי בהתחלה
ועוד לא באמצע.
זה לא לגמרי למטה אם זה במדרגות,
וזה לא לגמרי בהמשך אם אלה מחשבות
או שירים,
או דברים אחרים.
בדיוק באמצע בין שתיים לבין אחת
זה מחבוא מיוחד.
אם מישהו יבוא וישאל איפה אני
אז תגידו לו בקול רציני
ובכובד ראש:
היא יושבת לה באמצע הצהריים
בין אחת לבין שתיים
לא רחוק משלוש
 
ועוד שיר
שיר עצוב
לא תמיד אפשר לעשות הכל.
אפילו מי שגדול
לפעמים לא יכול
להזיז קיר
להרים ים
ולספור חול.
 
ועוד שיר:
אני אוהבת לבכות
אני אוהבת
סתם כך לשבת
ובלי סיבה
פשוט לבכות.
יש דמעות מלוחות
יש אולי דמעות מרות
אך הדמעות שלי הן מתוקות
 
 
אז אני בוכה
לבריאות ובשמחה
בכל פעם שיש לי זמן.
אם תבוא ותאמר:
אל תבכי, אין דבר,
לא הבנת את כל העניין.
 
אבי אומר:
הכל עובר,
תתגברי, זה לא נורא.
זה קשה להסביר לו,
קצת קשה לי להסביר לו,
אז אני בכלל לא מסבירה.
 
אני רק בוכה
לבריאות ובשמחה
בכל פעם שיש לי זמן.
אם תבוא ותאמר:
אל תבכי! אין דבר.
לא הבנת את כל העניין.
 
אם עצוב לי,
סתם עצוב לי
או נעלבתי יותר מדי –
אני שרה לי בקול
או שורקת: מי פה סול
כי לבכות בשביל זה לא כדאי.
 
אני אוהבת
סתם כך לשבת,
ובלי סיבה
פשוט לבכות.
יש דמעות מלוחות
יש אולי דמעות מרות
אך הדמעות שלי הן מתוקות.
 
 
והשיר האחרון בספר:
החלומות
החלומות, מאין הם באים?
ואיך הם נכנסים לחדרים
כשהתריסים סגורים?
החלומות הנפלאים,
החלומות המוזרים,
מאין הם באים
ואיפה הם גרים?
 
וכשפתאום מאיר היום,
וכשגמרתי כבר לחלום,
לאן הולך לו החלום?
החלומות העצובים והשמחים
וגם החלומות המוזרים,
מאין הם באים? לאן כולם הולכים
ואיפה הם גרים?
 

שירים אחרים בספר

מקהלה עליזה:
ציור של יום
ככה אנחנו מצטלמים
אני ורמי גם
רק לשאול
הנמלה שעשתה שיעורים
מעשה בזיקית ובצב
רונית ילדה שכחנית
החלומות, מאין הם באים