מחזות זמר היו תמיד אהבה שלי. כמעט כל אחד מהתסריטים שכתבתי לטלוויזיה היה בעצם מחזה זמר קטן, עם סיפור ושירים. בעיקר בקרוסלה, ומאוחר יותר במחזות זמר. אבל השתתפות במחוזות קונצרט היתה בשבילי הפתעה ואתגר מיוחד.
לכתיבת מחזות קונצרט הגעתי לבקשתה של חברתי, דליה פרידלנד, פנתה אליה לילי אלשטיין, בבקשת עזרה לנגניות כלי קשת, עולות חדשות מרוסיה, חברות בתזמורת כלי קשת "קמרטה" ברמת השרון, שייסדה לילי אלשטיין. התזמורת הייתה  זקוקה נואשות להופעות חדשות. זה היה אחרי העלייה הרוסית הגדולה, בשנות התשעים של המאה שעברה. כתבתי הצגה קצת מופרעת לילדים:  "גברת טרללטה ותזמורת קמרטה" - על גברת טרללטה המטורללת שרוצה להיות כלי בתזמורת, ומתוך נסיונותיה המצחיקים לחקות את הכלים הכירו הילדים את כלי התזמורת וגם כמה מן היצירות הקלסיות היפהפיות שנוגנו במשך הקונצרט.
במשך השנים עברה ההצגה גלגולים שונים והוצגה ע"י תזמורות שונות, אבל דליה פרידלנד תמיד נשארה.
כיום ההצגה מוצגת בשם "גברת קשקשת ותזמורת כלי קשת"  ואימצה אותה המוסיקאית, המנצחת והזמרת עדית שכטמן, המנצחת על התזמורת ומשתתפת בהצגה.
בעקבות "גברת קשקשת" כתבתי עם עדית שכטמן שלושה מחזות קונצרט נוספים (ראו במדור מחזות). לשירי מחזות יש לי יחס מיוחד, גם בגלל המוסיקה האהובה והמוכרת לפיה נהניתי לכתוב את השירים וגם בגלל הביצוע הנפלא שהעניקה להם עדית שכטמן.