בספרו  JUST SO STORIES  (סיפורי ככה זה) סיים וסיכם רודיארד קיפלינג כל ספור שלו בשיר חביב המקרב את הסיפור לחיים שלו ושלנו.
השיר על החתולה פוסי והכלב דינקי המציין את ההבדל בין אופיו הידידותי של הכלב  לעצמאותו של החתול הוא  מתוך הסיפור "החתול שהלך לבדו" על חתול בר שחי ביערות הבר, כאשר כל חיות הבית עוד היו חיות בר, אבל הוא היה הכי בר מכלם והאדם לא הצליח לאלף ולביית אותו. תמיד הלך החתול לבדו ורק בדידותו איתו, וכל יערות הבר היו בשבילו אותו דבר.

פּוּסִי יוֹדַעַת לְטַפֵּס עַל עֵצִים
אוֹ לִרְטוֹן מוּל הָאֵש הַחַמָּה.
פּוּסִי מְשַׂחֶקֶת בִּפְקַעַת חוּטִים
וְחוֹשֶׁבֶת רַק עַל עַצְמָהּ.
אֲנִי אוֹהֵב אֶת דִּינְקִי, הַכֶּלֶב שֶׁלִּי,
כִּי הוּא אוֹהֵב אוֹתִי נוֹרָא.
הוּא הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁלִּי
וַאֲנִי הָאִישׁ בַּמְעָרָה.

פוּסי לא משחקת ברובינזון קרוזוֹ,
הָרַגְלַיִם שֶׁלָּה נִרְטָבוֹת,
הִיא בּוֹרַחַת הָחוּצָה דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן,
רָאִיתִי אֶת הָעֲקֵבוֹת.
מְנִיפָה זָנָב וְנוֹהֶמֶת בְּכַעַס
שׂוֹרֶטֶת וְרָצָה לָרְחוֹב,
אֲבָל דִּינְקִי תָּמִיד מוּכָן לְשַׂחֵק
וְהוּא הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב.

פּוּסִי מַנִּיחָה אֶת רֹאשָׁה עַל בִּרְכַּי
כְּאִלּוּ גַם הִיא קְצָת אוֹהֶבֶת.
אַךְ בָּרֶגַע שֶׁאֲנִי שׁוֹכֵב לִישׁוֹן
הַחוּצָה הִיא מִתְגַּנֶּבֶת.
כָּל הַלַּיְלָה נִשְׁאֶרֶת לָהּ שָׁם
עִם כָּל חֲתוּלֵי הָרְחוֹב.
אֲבָל דִּינְקִי בַּלַּיְלָה יָשֵׁן לְרַגְלַי
כִּי הוּא הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב.