מַטְבֵּעַ קָטָן הָָיָה לִי
אַךְ הוּא אָבַד בַּחוֹל.
בְּסַךְ הַכֹּל מַטְבֵּעַ,
דֵּי זוֹל בְּסַך הַכֹּל.
מַטְבֵּעַ לֹא נֶחְשָׁב
אַך הוּא הָיָה יָקָר לִי.
חִפַּשְׂתִי, אַך לַשָּׁוְא.
לֹא מָצָאתִי. צַר לִי.

צִפּוֹר קְטַנָּה זִמְרָה לִי.
הִיא שָׁרָה לִי כָּל יוֹם.
אֲבָל עִם בּוֹא הַחוֹרֶף
הִיא נֶעֱלְמָה פִּתְאוֹם.
חָזְרוּ הַצִּפּוֹרִים
אַך אֵיפֹה הַזַּמֶּרֶת?
הֵן שָׁרוֹת אוֹתָם שִׁירִים
אַךְ אוֹתָה אֲנִי זוֹכֶרֶת.

כּוֹכָב זָהָב הָיָה לִי.
קָרָאתִי לוֹ פְּלִיאָד
לְרֶגַע לֹא הִשְׁגַחְתִּי
וְכּוֹכָבִי אָבַד.
לַמְרוֹת שֶׁשְׁמֵי הַלַּיְלָה
מְלֵאִים כוֹכְבֵי זָהָב
לִבִּי עָצוּב הַלַּיְלָּה
כִּי לִי אֵין אַף כּוֹכָב.

יֵשׁ מֶסֶר לַסִּיפּוּר עַל
חָבֵר אֲשֶׁר אָבַד:
מַטְבֵּעַ אוֹ צִפּוֹר
כּוֹכָב וּשְׁמוֹ פְּלִיאַד
אִם מִישֶׁהוּ בָּגַד
וְהֶעֲלִים אוֹתָּם
שִׁירִי יִרְדוֹף אוֹתוֹ
עַד קְצֵה הָעוֹלָם.
גַּם אִם יְתְחָרֵט
וִיְבַקֵשׁ סְלִיחָה
לַנֶּצַח הַבּוֹגֵד
לֹא יִמְצָא מְנוּחָה.