הכל התחיל כשהקיץ הגיע
לאה נאור

   שיר שהוא סיפור או סיפור שהוא בעצם שיר
    על הקיץ שהגיע במפתיע ושינה את מזג האויר

       מתוך הספר צידה לדרך

 

 
הכל התחיל כשהקיץ הגיע. כמעט במפתיע הקיץ הגיע.
ברחוב השכנים מתווכחים זו עם זה:
"אולי כבר מאז השנה שעברה לא היה לנו קיץ כזה."
הקיץ הגיע אל חוף הרצליה, רמת הכובש ורמת אביב
ועוד לא הספקתם לפשוט את הסוודר וכבר מתבשלת לכם תל אביב.
על יד רעננה פרחה פואנציאנה, אתם לא ראיתם שרפה שכזאת.
הקיץ נכנס לו לתוך רעננה, אז מה רעננה יכלה לעשות?
הגיע הקיץ – רצים אל המים, כל בעל כנף וכל בעל אופניים,
רצים על ארבע,על גחון, או על שתיים, כל מי שיכול רק לזוז.
מדוע הקיץ נמשך אל המים? אולי סתם בגלל החרוז.

אז מה? אז זה ככה. הגיע הקיץ.
על לחי נערה ששחומה ורכה היא
הופיעו שלושה נמשים.
והיא מתייפחת, כל כך מתייפחת:
"הקיץ הזה הוא נורא! הוא ספחת! הלחי הזאת עם האף ביחד, אז מה עכשיו עושים?"
תנו לה שלגון, אפילו סתם ארטיק - לימון או וניל שוקולד, לא חשוב,
ותיכף לחי האסון המנומשת תהיה מחויכת שוב.
יש ארטיק פשוט עם מקל מפלסטיק. צריך ללקק קצת לאט, קצת מהר.
מהר - שהארטיק לא יטפטף, ולאט – שהארטיק לא ייגמר.
יש שלגון יקר, ארוז בנייר. הוא בשבילנו אותו דבר ואפילו אותו עיקרון:
צריך ללקק בהרבה כשרון: שלא יטפטף ושלא יתרופף,
אבל בעיקר היזהר, היזהר, שהארטיק לא ייגמר מהר.
אפשר גם לקנות לה גלידה בגביעים, הרבה גלידה בהמון צבעים,
רק מה? הרשו לי לומר, זה כבר לא אותו הדבר.

הקיץ הוא חג לחיות הקטנות – זבובים, פרפרים, יבחושים וכנימות,
המון נמלים, המון שבלולים.
הילדים שרים להם שיר קטן,אנחנו מיד נעתיק אותו כאן:
"ברלה ברלה צא החוצה, אבא ואמא יקנו לך עוגה
ברלה ברלה טוב שבאת, לך לרקוד עם הראש למטה."
מנגינה חביבה, מלים יפות, השיר מתורגם להרבה שפות.

אם אנחנו כבר כאן. אפשר לראות צבים, קיפודים, זיקיות, לטאות,
יש כאן צרעות וגם חרדונים, ואפילו אולי נחשים קטנים.
מהנחשים כדאי להיזהר, ולפנות לגמרי לכיוון אחר:

שיעור בסידור קוצים יבשים באופן מרשים.
למרות מה שאתם מרגישים, הוא לא מיועד דווקא לנשים.
שורת גבעות מהשרון, עם כשרון אמנותי,
עורכות לכם בכשרון תערוכה פרטית:
זרי ברקן וגדילנים, נהלולים וחרולים.
(החרולים עוד עלולים להיתקע בשרוולים, ואין ההנהלה אחראית לתקלה)
וסתם קוצים ודרדרים, וגם חוחים וצברים, ערוכים ומסודרים:
האפורים הבהירים מול הכהים והשחורים,
בסגנון טבעי, חד ומדויק,
מותאם בחן לצבע האבק.
חרחבינה מכחילה
מתגנדרת ככלה
מול קיפודן כלל לא קטן
שמתיימר להיות חתן.
גם הצלף הקוצני והרְתֵמָה הקוצנית
והסירה הקוצנית
יצרו מין אוסף קוצני
וזה נראה די רציני, כי עוד מעט וגם אני
אתחיל להיות קצת קוצני בפרט באופן חיצוני.

אם נסכם: תצוגה נאה.
מקוריות והשראה
חברו כאן יחד עם מיטב הַכִּשָּׁרוֹן.
יש מה ללמוד מן הגבעות של השרון.

ולסיום ההופעה הן גם הכינו הפתעה:
אם רק רוצים המעריצים –הן מחלקות חינם קוצים
לשם סידור בעציצים. אתם רוצים?

נוכל להוסיף לכל האמור שהקיץ הזה הוא גנדרן גמור.
ואם טעמכם מעודן – שבו בבית. הרחוב מסוכן.
יש לו נטייה להפריז בצבעים, ועלול להיות באמת לא נעים.

הנה למשל דוכני הפירות – ערבוביה איומה של צבעים וצורות:
מוסקט אדום ומוסקט לבן. משמש כתום, ערמות דובדבן,
שזיפי סנטה רוזה כהים, ועוד צבעים נוראים.
זה עוד כלום לעומת הריחות האלה: חמוץ ומלוח, חריף וחצוף
וריח הים מטייל בטיילת עם ריח משחת שיזוף.

נגענו בקצה קוצו של הקיץ. כי מי יכול לספר את הכל?
הקיץ הזה הפכפך גדול. קיטש בריבוע בסך הכל.
חסר כל שיטה, יבש ורטוב, מאובק, מחובק, צוהל ועצוב ושנוא ואהוב.
דבר אחד נאמר לשבחו: הוא דווקא עקבי בעניין החום.

באמת חם נורא, אוף כמה חם.
ונמאס לי לכתוב.
נתראה בים.

פורסם לראשונה בעתון "במחנה נח"ל, 1.8.1966
פרסום נוסף בספר "צידה לדרך" לאה נאור, הוצאת כתר 1988 הוצאת טפר 2017

 

 

 

 

 


בחזרה לסיפורי אגדה מן המיתולוגיה היוונית »