פרחים לפיגי
ג'ים הנסון עברית: לאה נאורמתוך ספר החבובות
מיס פיגי ירדה מהבמה ולא שכחה לשלוח נשיקה אחרונה לקהל שלה:
- לא, לא לא, אתם יותר מדי נחמדים נשיקה... עוד נשיקה.
- את יכולה להפסיק עם זה. קרמיט הלך כבר. הרגיע אותה סקוטר.
החיוך על פניה של פיגי כבה בבת אחת.
החיוך על פניה של פיגי כבה בבת אחת.
- שילמת לקהל? היא שאלה
- בטח. את כל הכסף שנתת לי. והם עשו מה שאמרתי להם. הם השתגעו אחרייך. אמרו שאת חזירה מזהירה. את גבירה נהדרה. הם ממש חיזרו אחרייך.
- סקוטר, יקירי הקטן, אני משלמת לך כד שתעזור לי קצת. ואתה יודע שאני עושה את זה רק כדי שהצפרדע המְשַׁגֵע ישים אלי לב.
- כן, וגם קצת למען חזירה שחושבת שהיא מזהירה.
- היזהר, ילד, אני חזירה שמחזירה!
- חזירה שמנמנה!
- סקוטר, החיים שלך בסכנה!
- כ... כן, גברתי. אני רץ לשלוח לך עוד פרחים. וגם אכתוב לך כמה מכתבי מעריצים נלהבים.
- אה, כן. ואל תשכח את המלים הנכונות: נהדרת!!!... יפהפיה!!!... צנועה!
- מה את הולכת לעשות עכשיו? או, שלום קרמיט. ברך סקוטר את קרמיט שנכנס לחדר.
- אני עוד לא יודעת, סקוטר, במקומות אחרים הציעו לי חוזה עם משכורת כפולה.
- כמובן, הרי את הכוכבת...
- לא... לא... אני לא...
- אם את אומרת שלא אז לא...
- אוף, סקוטר, איזה טיפש! כאן היית צריך להגיד בטח שאת הכוכבת,
- כמובן שאת הכוכבת! צעק סקוטר המבוהל.
- אני עוד אחשוב על זה, אמרה פיגי ויצאה בצעדים עדינים.
- שמע, סקוטר! אמר קרמיט, ההצגה שאתה ופיגי הכנתם בשבילי לא הייתה כל כך מוצלחת.
- מה באמת? נבהל סקוטר, חשבתי שהיא מוצלחת. שכחתי שורה אבל...
- מה קורה כאן, סקוטר.
- לא מספר. הבטחתי.
- תקבל העלאה במשכורת
- אז אני בכל זאת אספר. הקהל קיבל שוחד. אני שלחתי למיס פיגי את הפרחים ואת מכתבי המעריצים. אין למיס פיגי שום הצעה לחוזה במקום אחר.
- זה יותר טוב. רוץ קרא לפיגי.
- שלום קרמי, רצית לראות אותי? לחשה פיגי והביטה בקרמיט בעיניה הכחולות והגדולות.
- כן, פיגי, במקרה שמעתי את השיחה בינך ובין סקוטר. הציעו לך חוזה עם משכורת כפולה.
- אוי, קרמי, לא התכוונתי שתשמע.
- בעצם טוב ששמעתי. אני חושב שאני יכול לעשות אותך מאושרת.
- באמת?
- החלטתי לתת לך ללכת.
- מה?
- את מבינה, פיגי, אני לא רוצה לעמוד בדרכך.
- אבל קרמי... אני...
- בהצלחה.
- א... א... אז אני הולכת לפנות את חדר-ההלבשה שלי...
- כמובן. תודה.
- אה... אה... אתה תסביר לכולם מה קרה?
- כמובן, רטן קרמיט, היא חוזרת על עצמה החזירה.
- אבל קרמי אני לא יכולה לעזוב אותך! לא יכולה!!!
- זאת אומרת שאת רוצה את התפקיד שלך בחזרה? טוב, אבל יהיה קיצוץ במשכורת.
- מה?
- אם יכולת לשחד את הקהל ולקנות לעצמך את כל הפרחים האלה, והמתנות והמכתבים ו... אוי! זה כואב!
- מגיע לך עוד אגרוף! למה לא אמרת שאתה יודע, צפרדע!!!
- אני עוד לא יודעת, סקוטר, במקומות אחרים הציעו לי חוזה עם משכורת כפולה.
- כמובן, הרי את הכוכבת...
- לא... לא... אני לא...
- אם את אומרת שלא אז לא...
- אוף, סקוטר, איזה טיפש! כאן היית צריך להגיד בטח שאת הכוכבת,
- כמובן שאת הכוכבת! צעק סקוטר המבוהל.
- אני עוד אחשוב על זה, אמרה פיגי ויצאה בצעדים עדינים.
- שמע, סקוטר! אמר קרמיט, ההצגה שאתה ופיגי הכנתם בשבילי לא הייתה כל כך מוצלחת.
- מה באמת? נבהל סקוטר, חשבתי שהיא מוצלחת. שכחתי שורה אבל...
- מה קורה כאן, סקוטר.
- לא מספר. הבטחתי.
- תקבל העלאה במשכורת
- אז אני בכל זאת אספר. הקהל קיבל שוחד. אני שלחתי למיס פיגי את הפרחים ואת מכתבי המעריצים. אין למיס פיגי שום הצעה לחוזה במקום אחר.
- זה יותר טוב. רוץ קרא לפיגי.
- שלום קרמי, רצית לראות אותי? לחשה פיגי והביטה בקרמיט בעיניה הכחולות והגדולות.
- כן, פיגי, במקרה שמעתי את השיחה בינך ובין סקוטר. הציעו לך חוזה עם משכורת כפולה.
- אוי, קרמי, לא התכוונתי שתשמע.
- בעצם טוב ששמעתי. אני חושב שאני יכול לעשות אותך מאושרת.
- באמת?
- החלטתי לתת לך ללכת.
- מה?
- את מבינה, פיגי, אני לא רוצה לעמוד בדרכך.
- אבל קרמי... אני...
- בהצלחה.
- א... א... אז אני הולכת לפנות את חדר-ההלבשה שלי...
- כמובן. תודה.
- אה... אה... אתה תסביר לכולם מה קרה?
- כמובן, רטן קרמיט, היא חוזרת על עצמה החזירה.
- אבל קרמי אני לא יכולה לעזוב אותך! לא יכולה!!!
- זאת אומרת שאת רוצה את התפקיד שלך בחזרה? טוב, אבל יהיה קיצוץ במשכורת.
- מה?
- אם יכולת לשחד את הקהל ולקנות לעצמך את כל הפרחים האלה, והמתנות והמכתבים ו... אוי! זה כואב!
- מגיע לך עוד אגרוף! למה לא אמרת שאתה יודע, צפרדע!!!
| בחזרה לסיפורי אגדה מן המיתולוגיה היוונית » |
