לבני הקרנף פוגש פרפר וצב
ססיל קרטיס ואיימי גרוס. עברית: לאה נאור

 מתוך הספר: עמק שומאיש, המקום המתאיש לניצולים מכל הגילים.

 בעמק שומאיש גרות רק חיות. אין שם אנשים. שם חיות להן בביטחון חיות הנמצאות בסכנת הכחדה, כי בעמק שומאיש - שום איש לא מנסה לפגוע בהן. וככל שהחיה נדירה יותר מעמדה בחברת החיות גבוה יותר, ומגיע לה, כמובן ,יותר כבוד.

 

לבני, הקרנף הלבן טוב הלב, טייל לאורך אגם שומקום, במקום שבו נגמר האגם ומתחיל החול. דמעות זלגו מעיניו, רק עכשיו דרך על קיפוד והקיפוד שקע בבוץ.
"אני לא יכול להיות טוב, כי אני גדול מדי. ואני באמת משתדל," הוא חשב.
האגם היה שקט. לבני ראה את עצמו משתקף במים. "אוי, אני נראה נורא." הוא נאנח וצנח על האדמה. זבוב רפרף מעליו. לבני מיהר וזז הצידה כדי שלא יפגע בזבוב.
"איי!" נשמע קול מתחתיו. לבני נבהל: מה הוא עשה עכשיו? הוא התכופף והביט בדאגה אל בין העשבים וראה שם יצור קטן ונרגז. היצור רקע ברגליו הדקות, ונופף באגרופיו הקטנים: "המחושים שלי!" צעק הקטן בקול גדול ולא צפוי, "המחושים שלי! נשברו! נהרסו לי לגמרי! והכנפיים שלי! אוי הכנפיים! יש לי נקע בכנפיים לכל הפחות!"
שפתיו המרובעות של לבני התחילו לרעוד: "סלח לי," הוא גימגם, "סלח לי פרפר עדין... לא ראיתי אותך, אני קרנף אפריקני, וכל הקרנפים האפריקנים כמעט עיוורים, אני רק זזתי הצידה שלא אפגע בזבוב ואז..."
"זבוב? אתה יודע מי אני? אני מר יוף-יפה-כנפיים. אני פרפר האש הגדול, אני הכחליל הגדול, המוגן, כחליל האש הגדול בכבודי ובעצמי! אני מפורסם וחשוב פי כמה מאיזה זבוב!"
"אל תכעס עלי כל כך," ביקש לבני, "אני מבקש סליחה, בבקשה מר יפה כנפיים".
הפרפר ניסה ליישר את המחושים שלו. הוא לא הצליח וזה הכעיס אותו עוד יותר:
"אתה עשית את זה! אתה חושב שכל העולם שייך רק לך! זה מה שאתה חושב!"
"לא, לא, לגמרי לא," לחש לבני. אבל הפרפר המשיך בצעקותיו: "אתה והגוף השמן שלך, הגוף המפוטם שלך! הגוף השמן המגושם והמפוטם שלך. בגללך אני לא כחליל-האש- הנכבד אלא כחליל-האש-הנכחד! אבל מה שמן כמוך מבין בדברים כאלה?"
"גם המין שלי נכחד כמעט, וגם אני מוגן," בכה לבני "בבקשה סלח לי."
יוף-יפה-הכנפיים לא הקשיב. הוא המשיך לצעוק עד שנפל חסר כח לתוך העשב.. לבני עמד בשקט והקשיב בראש מורכן. הוא רצה להשליך את עצמו למים מרוב בושה, אבל פחד שיפגע בדגים.
ברגע ההוא יצא מן העשב ג'ורג' הבודד, צב הגלפגוס הענק שתמיד החזיק בידו זר פרחים מוכן, אולי יתמזל מזלו וימצא סוף סוף בת זוג. הוא מיהר והושיט את זר הפרחים שבידו לפרפר הפצוע והחווה קידה בנימוס: אם את גברת, ואם את לבדך האם תתחתני איתי? ואם אתה גבר ואתה גוסס, האם אתה משאיר אלמנה ויכול מהר לתת לי את הכתובת?"
פרפר האש הגדול פקח בקושי את עיניו והעיף מבט זועם בג"ורג" הבודד.
לבני, הקרנף הלבן טוב הלב הרים בעדינות את יוף-יפה-הכנפיים. הניח אותו במרומי הקרן שבמצחו ואמר: אל תאשים את ג'ורג' הבודד על הצעת הנישואין שלו, כי הוא האחרון שנשאר מבני מינו. והוא כל כך בודד. בכל מקום תראה פה יצורים אומללים. האם אתה באמת נדיר כל כך? מפני שאם אתה נדיר אתה תהיה אזרח כבוד בעמק שום איש. המקום המתאים לניצולים מכל המינים ומכל הגילים.


הקרנף הלבן האפריקאי הוא הגדול במיני הקרנפים, והוא החיה היבשתית הגדולה והכבדה ביותר אחרי הפיל. הוא היה בסכנת הכחדה, אך פעולות השימור הצליחו להגדיל את מספר הפרטים, ולהחזיר אותו לטבע.

כחליל האש הגדול הוא פרפר קטן, כנפיו כתומות ומבריקות ועליהן נקודות שחורות, הוא היה בסכנת הכחדה, אך ניצל בזכות מפעלי שימור הסביבה, ואפשר לראות אותו, בעיקר,באיזורי הביצות של הולנד.


ג'ורג' הבודד היה השם האמיתי שניתן לצב גלאפאגוס שחי שנים רבות אחרי שנכחדו כל בני תת המין אליו השתייך. הוא משך אליו תשומת לב עולמית. ומת מוות טבעי ב-24 ביוני 2012, בגיל מאה. (הוא מת צעיר, תוחלת החיים של בני מינו הגיעה למאה ושמונים שנה). עם מותו נכחד תת המין כולו.


באותו נושא: במדור "תרגומים" מופיעים פרטים על כל הספרים בסדרה: "ג'ורג' הבודד מעמק שומאיש" , "לבני הקרנף מעמק שומאיש" ,
"עמק שומאיש" (המקם המתאים לניצולים מכל הגילים), ו"עננים כהים מעל אגם שומקום" .

 


בחזרה לסיפורי אגדה מן המיתולוגיה היוונית »