מלים נכונות לשבור ולבנות
לאה נאור

 

משחק לחג הפסח

מתוך הספר: "חג שמח בכל בית"

בכל שנה אנחנו נוסעים לערוך את הסדר עם סבתא וסבא במושב כלניות. גם השנה. אנחנו נוסעים במכונית הישנה שלנו. נוסעים לאט, תקועים בפקק ארוך.
-          אבא, למה לא נסענו ברכבת? זה יותר מהר. אין פקקים! צעקתי.
-          כי יש לנו המון דברים וסירים ומתנות, לאוטו יותר קל לסחוב. אמרה אמא.
-          משעמם! אמר עידן.
-          תסתכל על הנוף, כמה הוא יפה! הציע אבא. עידן הציץ בחלון ואמר:
-          הסתכלתי. מה אני אעשה עכשיו? אף אחד לא ענה לו אז עידן נתן לי מכה על הראש. הרבצתי לו  בחזרה ואבא התעצבן:
-          תשחקו במשהו! הוא צעק.
-          יש לי רעיון, אמרתי.
-          רעיון רע! אמר עידן. אפילו לא שמע מה הרעיון, אבל תמיד הוא כועס אם לי יש רעיון ולא לו.
-          למה רע? שאלה אמא.
-          איילת אמרה בעצמה שיש לה רע יון, אמר עידן.
-          יופי, אתה התחלת במשחק: לשבור את המלים: אמרה אמא.
-          לשבור זה טוב, אמר עידן. משחקים במלים כמו בקוביות. שוברים ומפרקים. 
-          אני מציעה שנקרא למשחק: מלים נכונות לשבור ולבנות, אמרה אמא  התחילה במשחק:                      
-           פסח זה כמו פה-שח. פה שמספר על יציאת מצרים. היא אמרה.
-          זה מסובך, אמר עידן. יש לי משהו יותר פשוט: חמץ זה כמו חם-עץ.
-          מה פתאום! התרגזתי. לא אומרים חם-עץ, יכולים להגיד עץ-חם, אבל עץ אף פעם לא חם. לי יש משהו הרבה יותר טוב!
כולם חיכו לשמוע מה יש לי, אז חשבתי ואמרתי מהר:
-          כשר  זה כמו קש-ער, קש שהתעורר.
-          מרור זה כמו מר-אור. אמר עידן.
-          יופי, וכרפס זה כר עם פס, התלהבה אמא.
-          להכשיר זה כמו לך- שיר, הצטרף אבא לחגיגה, וחייך אל אמא.
-          ולצבוע זה כמו לי-צבוע? צחקה אמא. כאילו אימצתי צבוע במקום כלב?
-          מי מצא מצה? שאל עידן.
-          מי שמצא מצה ימצא אומצה. אמרה אמא.
-          מה זה אומצה? שאל עידן.
-          סטייק.
-          סטייק זה בשר? אז בשר זה כמו בא-שר.
-          ומרק זה כמו מה-רק, כאילו: מה, רק מרק?
-          וסלט?
-          כמו סע-לאט! ואני מתכוונת לזה אמרה אמא.
-          אבל הגענו אנחנו כבר במושב כלניות! שמח אבא.
-          מושב זה כמו מוש-שב. אם יש מישהו שקוראים לו מוש אז הוא שב, אמר עידן.
-          כלניות זה כמו כלה- ... התחלתי. לא ידעתי איך להמשיך מזל שאבא עצר את המכונית על יד הבית של סבא וסבתא. כל כך מהר הגענו, אפילו לא הרגשנו איך עבר הזמן וכבר אנחנו כאן.
 

בחזרה לסיפורי אגדה מן המיתולוגיה היוונית »