הזמיר המאושר
לאה נאור
ביער ירוק
ביער רחוק
בקע מן הביצה זמיר
התאספו סביבו כל הציפורים
סנוניות וצופיות עפרונים ודרורים
ואמרו: אתה זמיר, שיר לנו שיר.
אך הזמיר לא ידע לשיר.
 
כולם צפצפו: צרה צרורה!
ציף ציף ציף! איך זה קרה?
אין בעולם זמיר
שלא ידע לשיר.
הזמיר הקטן היה עצוב.
הוא ניסה שוב ושוב,
השתדל מאד מאד,
הוא רצה מאד ללמוד.
אך לא יכול
לא היה לו קול.
 
שלחו אליו מורה דרורה
רצינית ואפורה.
המורה דרורה אמרה:
תפתח מקור גדול!
ותתחיל: דו רה מי פה סול!
 
הזמיר הקטן פתח מקור גדול
ניסה לשיר אך לא יצא לו קול.
 
 
המורה דרורה אמרה:
זה איום ונורא!
דבר כזה עוד לא קרה לי!
אתה זמיר לא מוסיקלי!
ללמד אותך בכלל לא בא לי.
אני מוותרת.
שישלחו לך מורה אחרת.
אם אני עפה, אני לא חוזרת.
והמורה דרורה
עפה ולא חזרה.
 
שלחו אליו מורה עורב.
קולו של העורב לא היה כל כך ערב,
אך הוא היה קפדן מאד.
אצלו תלמיד מוכרח ללמוד.
העורב אמר: זמיר צעיר:
אצלי אתה תשיר! ועוד איך תשיר,
בקול צלול! בקול גבוה
מנגינה שלא הייתה כמוה!
מיד אני רוצה לשמוע
ואוי לך אם לא!!!!
 
הזמיר הקטן התכווץ כולו.
הוא נבהל מאד כי באמת רצה ללמוד,
פתח מקור גדול
ועוד יותר גדול
אך לא יצא לו קול. הוא לא יכול!
 
העורב כעס, רתח ולא סלח
העורב כל כך זעף
הוא עף.
 
פתאום התקרבה זמירה צעירה,
שום דבר היא לא אמרה
היא רק עפה לאט, ועברה וחזרה.
הזמיר התאהב.
הוא פצח בשירה
בקול צלול, בקול גבוה
מנגינה שלא הייתה עוד כמוה.
 
הזמירה הצעירה
הקשיבה לשירה.
הוא שר לה שירים, ועוד שירים
וזוג הזמירים היו כל כך מאושרים.
 
 
התאספו כל הציפורים
זמירים ועפרונים ועורבים וגם דרורים
(גם שני המורים הקפדנים, האפורים)
ועמדו מסביב להקשיב.
הם אמרו: זה מוזר
הוא שר, הוא מוכשר, הוא זמר נהדר!
ווואאאו איך הוא שר!
 
הם ידעו: ככה שר
רק זמיר מאושר.
 

בחזרה לסיפורי אגדה מן המיתולוגיה היוונית »