יוסף בעל החלומות
לאה נאור

יעקב אבינו חלם על סולם,
מאז חלומות מסובבים את העולם.
שום חלום בתנ"ך ככה סתם לא נחלם.
חלומות בתנ"ך מתגשמים כולם.

הנער יוסף חלם על אלומות
מאז סיפורו מלא חלומות.
כל מלה בחלום חקוקה בתורה.
כל חלום יתגשם, לטוב או לרע.

 

 
 

א. יוסף החולם  

 

 
 

"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו כִּי-בֶּן-זְקֻנִים הוּא לוֹ, וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִים" (בראשית, ל"ז ג')

 

 
יוסף היה צעיר מאד
בן שבע עשרה שנה,
ויעקב אהב אותו
יותר מכל בניו. 
 
אולי פינק אותו בגלל
אמו היקרה,
רחל, שכה אהב אותה
ומתה צעירה. 
 
אולי אביו ריחם עליו,
יוסף היה יתום.
אולי בכלל בגלל יופיו
כל כך אהב אותו.
 
פינוק מוגזם הוא סכנה,
ויעקב הגזים,
וגם עשה לו מתנה:
את כתונת הפסים. 

עשה אותה במו ידיו?
כנראה שכן.
כי אין אמא שתתפור לו
בגד למסכן.
 
 

 

 

 

"וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו וַיִשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלוֹם" (בראשית, ל"ז ד')

 

 
אחד עשר אחים היו
ליוסף הרך, 
עשרה מהם  ראו,
וקנאו כל כך:
 
 "יעקב אוהב אותו
ואותנו לא?
הוא אבינו. גם אנחנו
הבנים שלו."

אבינו לא אוהב אותנו!
.גם אנו ילדיו
אהבנו את לאה אימנו
הוא את רחל אהב.
ובנה, גנדרן ומפונק
אהוב מכל אחיו.

כל היום הוא מתגנדר
בכתונת הפסים
זה לא צודק!
זה לא נכון
וככה לא עושים!"

 
"מרגיז כזה! לכל מקום
הוא בא עם כותנתו.
גנדרן כזה, מעכשיו
לא נדבר אִתו!"
 
 
 
 

 

 

 

"וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו, וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹוא אֹתוֹ. וַיֹאמֶר אֲלֵיהֶם: שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי, וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם-נִצָּבָה, וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֵין לַאֲלֻמָּתִי"(בראשית, ל"ז ה'-ו')

 

 
יוסף היה צעיר תמים,
אולי תמים מאד,
ואת החלומות שלו
הוא לא שמר בסוד.
כל כך בטח הוא בְּאֶחָיו,
אך לא הבין אותם.
הוא לא ניחש שחלומו
יגביר את שנאתם.
בסך הכל חלם חלום,
חלם על אלומות.
עוד לא ידע איזה אסון
טמון בחלומות.
 
 
 

"וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו: הֲמָלֹךְ תִּמְלֹך עָלֲינוּ? אִם מָשֹול תִּמְשֹל בָּנוּ, וַיּוֹסִיפוּ עוֹד שְׂנוֹא אֹתוֹ עַל חֲלוֹמוֹתָיו וְעַל דְבָרָיו" (בראשית, ל"ז ח')

 

 
האם שנאו אותו אֶחָיו,
בגלל החלום שחלם?
אולי הם כעסו עליו
כי סיפר עליו לכולם?
אולי זכרו את עלבונה
של אימם, לאה.
היו להם סיבות טובות,
קשה כשאול שנאה.
 
 
יוסף היה צדיק תמים.
אולי תמים מאדי.
הוא לא ידע מה לספר
ומה לשמור בסוד. 
 הוא לא ידע שסתם חלום
ירגיז אותם כל כך.
הם הקשיבו לדבריו
וענו לו כך:
 
"אם האלומות שלנו
משתחוות לשלך,
זה כאילו אנחנו כולנו
משתחווים לך?"
 בעל חלומות שכמוך!
אתה רק האח הקטן.
אתה רוצה למלוך עלינו?
תסתלק מכאן!"
 
קנאת אחים במשפחה,
זה דבר נורא.
היא מולידה סיפור מותח
אפילו בַּתורה.
יוסף, לא בכוונה
טרח להגבירה:
 
 
 

"וַיַּחֲלוֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְּסַפֵּר אוֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר: הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד, וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי. וַיְּסַפֵּר אֶל-אָבִיו וְאֶל-אֶחָיו"(בראשית' ל"ז ט'-י')

 

 
יוסף היה צעיר תמים,
לשתוק עוד לא למד.
הוא בא וסיפר לאביו ולאֶחָיו
על עוד חלום אחד.
 אולי חשב שהחלום
מוזר, אבל שמח,
מי לא חולם על כוכבים,
על השמש ועל הירח?
 דבר אחד עוד לא ידע,
דבר חשוב מאד.
שלפעמים יש חלומות
אותם שומרים בסוד.
 
 
 

"וַיִּגְעָר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ: מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ? הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְךָ וְאָחֶיך לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה?" (בראשית, ל"ז י')

 

 
אביו מעולם לא כעס עליו,
לא הרים עליו את קולו.
יוסף המסכן ניסה להבין
מה הטעות שלו.
 הוא לא אשם. הוא לא אשם
הוא לא עשה כל רע.
כל אחד כשהוא ישן -
חולם. יש לו ברירה?
 פתאום אביו  צעק עליו:
"מה החלום הזה?
איך גאוותן קטן שכמוך,
חולם חלום שכזה?"
 "הכוכבים בחלום הם אחיך?
הירח, רחל, אמך?
אמך המתה וכל אחיך
ישתחוו לך?"
 "גם שמש הייתה בחלום,
אולי התכוונת אלי?
חצוף שכמוך! אתה חולם
למלוך אפילו עלי?"
 
אולי עכשיו יוסף הבין
כמה מסוכן החלום.
סוף סוף הבין מדוע אחיו
"לא יכלו דברו לשלום?"
 אף פעם, אף פעם מאז שנולד.
לא כעס עליו אביו.
אולי הבין שבמקום לדבר
היה צריך להקשיב?
 
הסיפור התחיל בחלום תמים.  
חלום על אלומות.
כשיוסף יגדל ודאי יבין
יותר בחלומות.
 כשיגדל לא יחלום יותר חלומות.
אם יחלום: הוא לא יספר.
הוא הבין: לא כדאי לחלום חלומות
מעכשו הוא יהיה הפותר.
 
 
 (אבל זה כבר סיפור אחר)

בחזרה לסיפורי אגדה מן המיתולוגיה היוונית »