ימים מלאים

אודות הספר תגובות וביקורות

מחבר/ת: לאה נאור
הוצאה: מחברות לספרות, מילוא. מנדלי מוכר ספרים, 1963 1999 2013

 

 זהו הספר הראשון שלי שראה אור. בשנת 1963 הוא הופיע בהוצאת "מחברות לספרות"

הספר אזל במהירות מן השוק. אבל עדיין היו אלי פניות רבות להוציא הדפסה נוספת.
היססתי זמן רב. האם כדאי בכלל להוציא את הספר במהדורה נוספת? כשכתבתי אותו הייתי צעירה מאד, עדיין בהתרגשות לאחר לידת בתי הבכורה,  היום אולי הייתי כותבת אותו אחרת.
אבל בסופו של דבר יצאה מהדורה נוספת בשנת 1999. בהוצאת מילוא על השער תמונה של בתי הצעירה, יעל, מחזיקה בזרועותיה תינוק, את בנה הבכור, ניב. ליויתי אותו בהתרגשות כאילו שוב יוצא לאור ספרי הראשון.
 
אפשר  להזמין אותו כספר דיגיטלי  בהוצאת מנדלי מוכר ספרים ברשת.
 
 
לחץ על הקישור 
 
 
 
קטע מתוך הספר:
 
ככה אנחנו בוחרים את השם
פותחים את המילון
ועוברים על רשימת השמות
על כולם
לפי סדר האלף בית.
פתאום שם אחד
עולה מתוך הספר וזורח לפנינו,
כולו אור, כולו פלא
שם מיוחד במינו
ובדיוק נוגע לעניין.
מנסה להצניע את עצמו בענוותנו בתוך הרשימה,
אך הזוהר העולה ממנו
מאציל משהו מיופיו ומגדלותו
גם על השמות הסמוכים אליו
(לפי סדר האלף בית, כזכור)
והופך אותם לשיר תהילה קטן
לשמו ולכבודו.
אנו עומדים אחוזי הערצה ותמיהה
למראה הפלא הזה,
ומחליטים שנינו פה אחד
וזה, ורק זה
השם היאה, המתאים הראוי וההולם.
ושומרים אמונים לשם הנפלא הזה
בדיוק חמש דקות.
 
ועוד קטע
חדר הלידה נמצא בסוף כל הדרכים
כמו כתם שחור,
על שמלת השבת החדשה.
לשווא אני מנסה להסתירו
בין קפלי הבגדים הזעירים
שאני מקפלת, וחוזרת ומקפלת
במשך כל היום.
חדר הלידה מטיל צל על כל רגעי
כמו שדרת האיקליפטוסים
המטילה את צלה לאורך כל הדרך,
ואיני יכולה ללחוץ על דוושת הדלק
ולהגביר את המהירות.
 
הזמן, כמו צל העצמים,
קצר מאד בצהרי יום קיץ,
וארוך, הו מה ארוך
בין הערבים ביום סגריר.
אני נמצאת בבין הערבים של הזמן.
ששים נצחים שווים
בכל שעה.
 
ועוד קטע: מתוך הפרק "צרור שירים לענת"
הביטו
באיזה חוסר הצלחה
מנסים השמים לחקות
את צבע עיניה.
אתם אומרים שהשמים היו כחולים עוד לפני שנולדה?
אולי.
אינני זוכרת.
 
לאחר שהיא נרדמת
אני מרגישה כמו הבובה החדשה שלה –
עייפה מאד,
מרוטה בקצוות
וקצת מיותרת.
 

 


ועוד קטע

 

רציתי לקנות לה את הצעצוע
הנפלא ביותר בעולם
אבל בחנויות אמרו לי:
תלוי
זה מאד אינדיבידואלי.
אולי תקני לה ציפור קטנה מפלסטיק
עם צפצפה בבטן?
כולם לוקחים את זה.
חזרתי הביתה בידיים ריקות.
היא הייתה עסוקה מאד
באניץ קש שמרטה מן המחצלת.
וזה היה הצעצוע הנפלא ביותר בעולם.