אודות הספר

תגובות וביקורות

 
לאה נאור - בואי אמא - לאה נאור
ביקורת ספרותית על לאה נאור - בואי אמא מאת לאה נאור
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 9 באוקטובר, 2014
ע"י סדן

 

אנו מכירים את לאה נאור כמשוררת וסופרת לילדים. היא זו שכתבה למשל את המילים הנהדרות לשירים שבקלסיקה הישראלית לילדים, "זרעים של מסטיק"... לכן די הופתעתי כשהגיע לידי סיפרה למבוגרים: "בואי אמא". מדובר קודם-כל בספר שאיננו סיפורי אלא תיעודי. אבל הוא בנוי בצורה מאוד מיוחדת ובלתי שגרתית: לאה שגרה בסמוך לאימה הייתה מבקרת אותה כמעט יום יום. ובכל פעם שמעה ממנה סיפור חדש. היא בעצם מספרת לנו את קורות-חייה של אימה, החל בילדותה בכפר קטן בפולין, עלייתה ארצה כחלוצה עוד בשנות העשרים של המאה הקודמת וחייה הקשים בארץ בזמן המנדט הבריטי וגם לאחריו. אלא שכל זה מובא בלשונה המיוחדת של אימה, שיש בה הומור וגם עצב שמעורבים זה בזה. כך למשל משעשע לקרוא שכשמסתיים כל פעם הביקור, האם אומרת תמיד לבתה; "נו לכי כבר" ומיד לאחר מכן היא אומרת, "למה את כבר הולכת?" "מה בוער לך?" וכו' (מסתבר שהעקביות לא הייתה הצד החזק שלה...)
הסיפור החדש שהאם מספרת בכל ביקור אצלה, מלווה תמיד בפתגם או משפט נבון, (שמובאים תמיד באותיות מודגשות) ולקוח מניסיון החיים העשיר של האם... ויש בכך משהו חביב וחמוד... וזה בנוסף לכך שהספר קצת מצחיק קצת עצוב ולעתים גם ממש מרגש... כל מי שמתעניין בהיסטוריה יוכל ללמוד כאן, פרטים רבים על החיים היהודיים שהיו פעם בפולין ובעיקר ואפילו יותר מכך, על החיים בארץ ישראל של פעם... הספר מרתק בעיניי לקריאה וללא ספק כתבה כאן לאה נאור יצירה תיעודית שיש לה חשיבות, ושמהווה מעין יד - מזכרת לאימה ז"ל. אהבתי אותו מאוד.

4 

 

(על "תפילתו של אדם מבוגר "  הפרק המסיים את הספר "בואי אמא")

 עלילותיה של תפילה

מאת: עמירם רביב

הרפתקה שמתחילה במצגת נודדת שמעוררת נשכחות, נוגעת בגזירי עיתונים ישנים של אנשים שאינם ומגיעה עד לנזירה קתולית במאה ה-16. פרופ' עמירם רביב משתף אותנו בחיפוש אחרי המקור של "תפילה של אדם מבוגר" שתרגמה לאה נאור. מומלץ לגזור ולשמור לדורות הבאים כמו אמה של המתרגמת

לפני למעלה מ-20 שנה נפטר אבי, נחום רביב ז"ל. בין ניירותיו השונים מצאתי דף בכתב ידו (היפה!) שכותרתו: "תפילה אוניברסלית". ו

 למרבה הצער לא היה מי שיענה על השאלה לגבי מקור התפילה. חיפושי לא הניבו פתרון עד שלפני מספר ימים קבלתי מחברִי דני מצגת מושקעת, שבה מופיע נוסח מאוד דומה, עם התייחסות מפורשת לכך שהמתפלל הוא אדם מזדקן.
התפילה מיוחסת לקורפורל סוואפ והתרגום לסופרת והפיזמונאית לאה נאור. ואלו דבריה של לאה נאור לגבי מקור התפילה:

לא קל לענות על שאלתך. אנסה.
התרגום שלי אינו התרגום הראשון ל"תפילה של אדם מבוגר" קדמו לי אחרים. אני נתקלתי במקור באנגלית לפני 27 שנים בערך, במכתב פרטי שכתב הרמטכ"ל לשעבר חיים לסקוב. בעלי הטוב, ד"ר מרדכי נאור (מוטקה) כתב אז ביוגרפיה על הרמטכ"ל לשעבר חיים לסקוב, וכמובן שבתחקיר המקיף שלו הוא קרא עשרות מכתבים פרטיים. באחד מהם העתיק לסקוב בכתב ידו, באנגלית, את התפילה הזאת. מוטקה ביקש ממני לתרגם אותה לעברית כדי לכלול אותה בספרו...
לאחר שנים, כאשר אמי הייתה כבר זקנה מאד, ראיתי את השיר מתורגם לעברית בשם "תפילה של אדם זקן" על נייר מצהיב באוסף שירים שאמי גזרה מעיתונים במשך השנים, שמרה לה, וחזרה לקרוא בהם בזקנתה. היא אמרה לי שאת השיר הזה מצאה בעיתון כשהייתה צעירה. היא לא זכרה איזה עיתון. הנייר כבר התפורר ואני בטוחה שהתרגום שהיא החזיקה בידה קדם לתרגום שלי. שם המתרגם לא נמצא, אבל הפסבדונים של הכותב, "קורפורל סואפ" היה גם שם. ניסיתי למצוא את מקור השיר ולא מצאתי.
לאחר מותה של אמי (בגיל 98) כתבתי את הספר "בואי אמא" על חייה... וכמובן כללתי בו את השיר ואת הסיפור. הספר יצא לאור בשנת 2004 בהוצאת מילוא.וקיבלתי מבול של מכתבים על השיר הזה, שאלות, תגובות, ובאחד המכתבים כתבה לי אשה שהיא יודעת ללא ספק שהמקור היה במנזר. כתבה אותו נזירה אנגליה בסוף המאה ה18. איני יודעת איך להתייחס למידע הזה.

וזה נוסח התפילה כפי שתורגם על ידי לאה נאור.

תְּפִילָה שֶׁל אָדָם מְבֻגָּר
אֱלֹהִים, אַתָּה יוֹדֵעַ טוֹב מִמֶּנִי עַצְמִי שֶׁאֲנִי מִזְדַקֵן
וְיוֹם אֶחָד אֶהְיֶה אָדָם זָקֵן.
שְׁמוֹר אוֹתִי מִפְּנֵי הָהֶרְגֵּל הָהַרְסָנִי
לוֹמַר מַשֶׁהוּ עַל כָּל נוֹשֵׂא וּבְכָל הִזְדַּמְנּות.
שַׁחְרֵר אוֹתִי מִפְּנֵי הַתַּאֲוָה לְאַרְגֵּן אֶת עִנְיָנֵיהֵם שֶׁל אֲחֵרִים.
עֲשֵׂה אוֹתִי חוֹשֵׁב אַךְ לֹא מְדֻכְדָךְ. עוֹזֵר אַךְ לֹא שְׁתַלְּטָן.
עִם מַאֲגָר הַחָכְמָה הַגָּדוֹל שֶׁלִּי, נִרְאֶה לִי טִפְּשִׁי שֶׁלֹא לְהִשְׁתַּמֵשׁ בְּכֻלּוֹ,
אַךְ אַתָּה הַיּוֹדֵעַ, אֱלּהִים, שֶׁאֲנִי זָקוּק לַחֲבֵרִים לִקְרַאת הַסּוֹף.
שְׁמוֹר אֶת מַחְשַׁבְתִּי חָפְשִׁיָּה מִיֶּדַע מְיֻתָּר שֶׁל אֵין קֵץ פְּרָטִים,
וְתֵן לִי כְּנָפַיִּם לְהַגִּיעַ לָעִקָּר.
נְצוֹר אֶת לְשׁוֹנִי לְגַבֵּי יִסּוּרַי וּמַכְאוֹבַי, הֵם מִתְרַבִּים מְאֹד,
וְהַחֵשֶׁק לְסַפֵּר עֲלֵיהֶם הוֹפֵךְ מָתוֹק יוֹתֵר וְיוֹתֵר כְּכָל שֶׁהַשָּׁנִים חוֹלְפוֹת.
אֵינִי מֵעֵז לְבַקֵשׁ אֶת הַחֶסֶד לֵהָנוֹת מִסִּפּוּרֵי כְּאֵבֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים,
אַך עֲזוֹר לִי לָשׂאת אוֹתָּם בְּסַבְלָנוּת.
אֵינִי מֵעֵז לְבַקֵשׁ זִכָּרוֹן טוֹב יוֹתֵר, אַך אֲנִי מִתְפַּלֵל לְיֶתֶר עֲנָוָה
וּלְפָחוֹת בִּטָחוֹן גַּאֲוְתָּנִי כַּאֲשֶׁר זִכְרֹונִי מִתְנַגֶּשׁ עִם זִכְרוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים.
לַמֵּד אוֹתִי אֶת הַשֵּעוּר הַמְּפֹאָר שֶׁלְעִתִּים אֲנִי עָשׂוּי לִטְעוֹת.
שְׁמוֹר אוֹתִי חָבִיב בְּמִדָּה מִתְקַבֶּלֶת עַל הַדַּעַת.
אֵינִי רוֹצֶה לִהְיוֹת קָדוֹשׁ, עִם כַּמָּה מֵהֵם כֹּה קָשֶׁה לִחְיוֹת,
אַךְ אָדָם זָקֵן מַר נֶפֶשׁ הוּא אַחַת מִיְצִירוֹת הַפְּאֵר שֶׁל הַשָׂטָן.
תֵּן לִי אֶת הַיְּכֹלֶת לִרְאוֹת דְבָרִים טוֹבִים בִּמְקוֹמוֹת בִּלְתִּי צְפוּיִים,
וּלְגַּלוֹת כִּשָׁרוֹן בַּאֲנָשִׁים בִּלְתִּי צְפוּיִים.
וְהַעֲנֵק לִי, אֱלֹהִים, אֶת הַחֶסֶד לִהְיוֹת מְסֻגָּל לוֹמַר לָהֶם זֹאת.

שמחתי והתחלתי לחפש במרחבי הסייבר אחרי "קורפורל סוואפ". העלתי חרס בידי. למחרת קבלתי את הבשורה מלאה נאור שהיא מצאה את המקור באנגלית. הכותרת היא: "תפילת נזירה מהמאה ה-17".
לאה שלחה לי את התפילה המקורית בקליגרפיה נאה. ואכן, מסתבר ש"התפילה האוניברסלית" דומה ל"תפילה של אדם מבוגר" , אלא שהמתרגם התעלם מעניין הגיל, ובניגוד ללאה נאור, שהיתה נאמנה למקור, הוא 'עיגל מעט פינות'.
עתה, עם הנוסח באנגלית, היה בידי קצה חוט נוסף. פניתי לרבי גוגל והקלדתי את הצרוף:
Lord thou knowest better that I know myself that I am growing older""
ואז מצאתי שהתפילה מיוחסת לנזירה מהמאה ה-17. הקלדתי:
17th Century Nun’s Prayer
וקבלתי כ-5000 (!) איזכורים המובילים לנזירה הקדושה (והמאוד פופולרית במרשתת!) תרזה מאווילה, שנולדה ב-1515. שמחתי, מצאתי את המקור! אבל אז גיליתי שיש אתרים המייחסים את התפילה למקורות שונים. הגדיל עשות מכולם הוא האתר http://carmelitana.blogspot.co.il/2007/03/urban-prayer-legends.html
הטוען בתוקף כי "תפילת נזירה מהמאה ה-17" משולה ל'אגדה אורבנית", אגדות המתנאות במקור מפורסם וכביכול מצטטות אותו, ללא כל קשר בין המקור לציטטה. הוא אפילו כותב:
A Nun's Prayer (not from the 17th century)
לטענת המחבר באותו אתר, הרי שמבחינת השפה והמושגים זה לא יכול להיות נוסח תפילה של נזירה מהמאה ה-17 . ובאמת, מה דעתכם על פסקה זו: "אֵינִי מֵעֵז לְבַקֵשׁ אֶת הַחֶסֶד לֵהָנוֹת מִסִּפּוּרֵי כְּאֵבֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים, אַך עֲזוֹר לִי לָשׂאת אוֹתָּם בְּסַבְלָנוּת". האם אתם מאמינים שמישהו נטול גנים פולניים היה ממציא אותה?
אז אני מודה שהתקדמתי רבות, אבל ברגע זה עדיין לא ברור לי מהיכן לקח אבי המנוח את הטקסט ומי באמת כתב אותו במקור. אבל אולי לא זה מה שחשוב, אלא תוכן הדברים, שמדבר בעד עצמו ושבחים מגיעים לגאון שניסח אותם בפשטות ובענייניות. אז אם מישהו יגלה משהו נוסף (אבל עם ראיות!) אנא, ספרו לי.
 

• פרופ' עמירם רביב הוא דיקאן ביה"ס לפסיכולוגיה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה

 

מכתב מאבי ואירית רז 

06/01/2017, 11:08:50:: תמסרו בבקשה ללאה נאור שסבתא רותי קיבלה את הספר כמתנה ליום הולדת 90 ויומיים אח״כ, צלצלה למסור שהיא מאוד נהנית מהספר, מהאיפוק בו הוא כתוב, מהתוכן. היא מוצאת עצמה בוכה ומנסה לקרוא לאט ועם הרבה הפסקות כדי שלא יגמר לה הספר.

אמרה שמזמן לא נהנתה כך מספר...

תודה