פינוקיו ותזמורת הקסמים
אודות המחזה |
המחזה בשלמותו |
תגובות וביקורות |
לכל המחזות |
מחזה-קונצרט
מחזה ושירים: לאה נאור
שיר סיום: "פיית האהבה" עדית שכטמן
משתתפים: תזמורת הבמה הישראלית חולון
המנצחת, מנחה וזמרת שכטמן
פינוקיו
את תפקיד ג'ימיני, המצפון של פינוקיו, ימלא הטרומבון.
(אחד הכנרים יהיה לבוש וֶסט בדומה לג'פטו, אביו של פינוקיו, בסרט של וולט דיסני)
1.
התזמורת נכנסת, מכוונת את הכלים.
מנצחת נכנסת לוחצת יד לכינור הראשון. מחווה קידה מתחילים בנגינה
היצירה הפותחת אלגר סרנדה לכלי קשת פרק 1.
מנצחת: (לקהל) זאת הייתה יצירה של אדוארד אלגר, סרנדה לכלי קשת. אלגר היה מלחין אנגלי חשוב....
(פינוקיו מציץ בזהירות מהחלון, או מאחורי ארגז, מתחבא, שוב מציץ ואז קופץ אל הבמה.)
מנצחת: (מבחינה בפינוקיו. משתתקת)
פינוקיו: (מסתובב על הבמה בין הכלים, ומפרימנצחת:)
מנצחת: (פונה אליו בנימוס, אבל קצת בכעס) סליחה, מי אתה ומה אתה עושה כאן?
פינוקיו: אני פינוקיו. את לא מכירה אותי? פ י נ ו ק י ו!!! אבא שלי הוא ג'פטו הנגר הוא בנה אותי מעץ. (לקהל) כולם מכירים את הסיפור שלי, נכון?
(הקהל מגיב)
פינוקיו (למנצחת) את רואה? כולם מכירים אותי. ומי את?
מנצחת: (מציגה את התזמורת) זאת תזמורת הבמה הישראלית חולון, ואני המנצחת
עדית שכטמן. (מחווה קידה לקהל)
פינוקיו: (מגיב בזלזול, מדבר בקול מונוטוני וכמעט ללא הבעות פנים. למנצחת) איזה רעש אתם עושים!
מנצחת: (בכעס) פינוקיו! שוב ברחת מהנגריה של אבא? אבא שלך בטח דואג לך!
פינוקיו: (עומד ליד הטרומבון) הפעם אני לא ברחתי.
(האף שלו מתארך, ונשמע צליל הטרומבון, פינוקיו עומד ליד הטרומבון, כך שהטרומבון
מגביר את תחושת האף המתארך)
מנצחת: שוב אתה משקר, פינוקיו? כשאתה מסתבך האף שלך מתארך.
פינוקיו: (נוגע באפו המתארך.) בחיי שלא ברחתי.
(האף שלו מתארך עוד יותר. הצליל מתחזק. פינוקיו נבהל)
אה...בעצם כן ברחתי. ואבא שלי, ג'פטו, בכלל לא יודע שברחתי.
(האף מתקצר בחזרה. ונשמע צליל מהופך)
פינוקיו: מה זה הצליל המרגיז שאני שומע בכל פעם שאני משקר?
מנצחת: אולי זה קול המצפון שלך? הוא תמיד הולך איתך. קוראים לו ג'ימיני. הוא
מתעורר כשאתה משקר.
פינוקיו: אני אף פעם לא משקר!
(האף מתארך ונשמע קול נגינת הטרומבון)
פינוקיו: (לטרומבון) מצפון קטן, ג'ימיני המתוק,
אולי תפסיק? אולי תשתוק?
מנצחת: אם לא תשקר – הוא לא יתעורר.
פינוקיו: מאיפה את יודעת? גם את יצאת, כמוני, מתוך אגדה? או, אני יודע! את
הפיה מהאגדות?
מנצחת: לא. אני לא פיה.
פינוקיו: אבל יש לך שרביט.
מנצחת: יש לי שרביט מסוג אחר. שרביט המנצחים.
פינוקיו: והשרביט שלך גם עושה קסמים?
מנצחת: כן... השרביט שלי עושה את קסם המוסיקה.
פינוקיו: אני יודע טוב מאוד מה זה "קסם המוסיקה".
(האף שלו מתארך. נשמע צליל הטרומבון פינוקיו מנסה להשקיט את האף ולעצור את צמיחתו, ממשיך בשקר)
פינוקיו: אני יודע מה זאת תזמורת!
(האף מתארך עוד קצת)
גם אני הייתי פעם בתזמורת....
(האף מתארך עוד. תופס את האף שלו)
אם אני מסתבך
יש לי אף מתארך
אם אני משקר
יש לי אף מזדקר!
אוףףף!!! איזה אף!
פינוקיו: בעצם אני בכלל לא יודע לנגן.
(האף מתקצר נשמע הצליל במהופך)
ואין לי מושג מה זה "קסם המוסיקה"
(האף מתקצר עוד)
ואם אני ל א משקר
פתאום האף שלי מתקצר!
(למנצחת) אפשר לראות את קסם המוסיקה?
מנצחת: לראות, ולשמוע. אנחנו נשמיע יצירה חגיגית.
(פונה לתזמורת. מניפה שרביט)
פינוקיו (מפריע לה) סליחה?
מנצחת: (בחוסר סבלנות) כן, פינוקיו.
פינוקיו: מה זה חגיגית?
מנצחת: מה זה חגיגית?... חגיגית זה מהמילה חג. משהו שמח, מרגש. כמו חג! תראה את
התזמורת ואותי: אנחנו מתקשטים, אנחנו מתלבשים, כי יש בקונצרט אווירה
חגיגית וכולנו מתרגשים.
פינוקיו: מה זה מתרגשים?
מנצחת: אף פעם לא התרגשת?
פינוקיו: לא. אני עשוי עץ. ועץ לא יכול להתרגש.
(תופש את האף בחשש, אבל האף לא התארך)
מנצחת: הגעת למקום הנכון, פינוקיו. אמרתי לך שבמוסיקה יש קסם. אנחנו ננגן מנגינה
חגיגית, מרגשת וחזקה - לכבוד המלכה.
פינוקיו: איזו מלכה?
מנצחת: מלכת שבא. יש סיפור נפלא על מלכת שבא שערכה ביקור חגיגי אצל שלמה
המלך. המלחין הנדל הלחין מנגינה מיוחדת: "בואה של מלכת שבא". כשתשמע
את התזמורת מנגנת אז תרגיש מה זה ביקור חגיגי.
מנגנים: הנדל – בואה של מלכת שבא
פינוקיו: (מנסה לרקוד ולא מצליח). אני חושב ש... הרגשתי משהו. הרגשתי שגוף העץ
שלי מתרחב מבפנים ורציתי פתאום גם לעמוד זקוף (מדגים) נראה לי ש...
הבנתי מהי אווירה "חגיגית". יופי, עכשיו אני חגיגי.
(רוקד בצורה מכנית. לא מחייך)
מנצחת: אתה שמח? פינוקיו? אתה בטוח?
פינוקיו: אני שמח מאוד. (פניו עצובים)
מנצחת: אתה לא נראה שמח.
פינוקיו: כי בעצם אף פעם לא הייתי שמח. אני לא יודע מה זאת שמחה. איך נראה
מישהו שמח?
מנצחת: מישהו שמח מחייך, צוחק, רוקד וזורח!
(פינוקיו מנסה לחייך, לצחוק, לרקוד ולא מצליח)
פינוקיו: אמרת "זורח"?.
מנצחת: נכון, אם פעם תהיה שמח באמת, תרגיש פתאום שאתה זורח.
פינוקיו: מה זה להרגיש?
מנצחת: פינוקיו המסכן. לפני שבאת אלינו לא הרגשת שום דבר?
פינוקיו: לא. ואמרו לי שרק מי שמרגיש הוא ילד אמיתי.
מנצחת: אתה לא משקר. האף שלך לא התארך.
פינוקיו: אני רוצה להרגיש שמחה. אני רוצה לצחוק.
מנצחת: אף פעם לא צחקת?
פינוקיו: אוהוהוהוהו... הרבה פעמים כבר צחקתי....
(האף שלו מתארך, נשמע הצליל)
לא. אף פעם לא צחקתי ב א מ ת!
(האף מתקצר)
מנצחת: אנחנו יכולים להצחיק אותך. לפעמים יש מוסיקה מצחיקה.
פינוקיו: מוסיקה מצחיקה?
מנצחת: כן.
(הדגמה של צלילים מצחיקים עם כמה כלים מתוך התזמורת)
(פינוקיו מנסה לחקות את הצחוק ולא מצליח)
מנצחת: אל תתייאש. בוא תשמע את היצירה הבאה: אריה מתוך האופרטה "לה- פריקולה" של אופנבך. ביצירה הזאת התזמורת וגם הזמרת מתפקעות מצחוק חה, חה, חה.
אופנבך ארייה מתוך האופרטה "לה פריקולה"
טוב לי לצחוק
טוב לי לצחוק, טוב לי לשמוח.
טוב לי לגוף, בריא לי גם למוח:
כלב פעה, גדי שנבח,
חור שברח לו כעך.
כינור רב עם הקשת,
ה-וויולה מתרגשת,
זמרת שמה פס
ושרה לה בבס.
מה פה מצחיק? הי, מי יודע
אך זה מדליק! אותי זה משגע.
גזר טרף את הארנב,
כִּיס שכִּיֵיס את הגנב.
טרומבון – האף יוצא לו,
הצ'לו מתעצל לו.
זמרת שרה סול
חבל שאין לה קול.
(פינוקיו מפריע וצוחק בקול רם)
מנצחת: פינוקיו די.
(פינוקיו ממשיך לצחוק. מפריע)
מנצחת: פינוקיו אתה מפריע להמשיך בקונצרט. אני כועסת עליך מאוד.
פינוקיו: (עדיין צוחק) את כועסת? מה זה כועסת?
מנצחת: (בכעס) כועסת זה רותחת מרוב זעם! רוצה שתשתוק או שתצא מכאן! לא רוצה
אותך פה!
פינוקיו: את לא רוצה אותי פה?
מנצחת: לא, פינוקיו.
פינוקיו: אז שאני אלך מפה? אני מרגיש משהו לא טוב... משהו שאני לא רגיל .
מנגנים – T. Albinoni – Adagio
(במשך היצירה פינוקיו עצוב, הוא עושה סצינה עם כינור הסולו. בסוף פינוקיו בוכה)
פינוקיו . מה זה היה?
מנצחת: זה היה האדג'יו מאת אלביניוני, מלחין איטלקי בן המאה השבע עשרה....
פינוקיו: לא. אני מתכוון מה זה היה הדבר הזה שהרגשתי כשצעקת עלי.
מנצחת: היית עצוב. המלחינים שכותבים מוסיקה הם אנשים עם רגשות. אם הרגישו
עצב הם יכולים לכתוב צלילים שנשמעים כמו בכי. כמו המלחין אלבניוני
שהלחין את האדאג'יו היפהפה והעצוב. שם מנגן הכינור שזה כלי שיודע ממש
לבכות...
פינוקיו: גם אני רציתי לבכות. (בוכה) אמרת אדג'...יו? מה זה?
מנצחת: זאת מוסיקה שמנגנים לאט לאט, בשקט, בעצב. פינוקיו, אתה בסדר?
פינוקיו: זה היה כל כך עצוב ויפה!
(טון הדיבור שלו לאט, לאט משתנה ומקבל חיים).
יש לי דמעות! (טועם אותן) הן מלוחות! עכשיו אני מבין כמה חשוב העצב.
מנצחת: יופי, פינוקיו, הרגשת משהו. הרגשת עצב! זאת התקדמות גדולה.
פינוקיו: אבל אני לא רוצה להיות עצוב. עצב זה לא נעים. יש כאב בלב והדמעות
מלוחות. אני רוצה להיות שמח כל הזמן!.
מנצחת: אם אתה לא רוצה להיות עצוב - אני אכין לך הפתעה.
פינוקיו מה זאת הפתעה?
מנצחת: זה משהו טוב שבא פתאום. כשאתה לא מחכה לו.
פינוקיו: כמו שאני באתי אליכם פתאום? הייתי הפתעה בשבילך?
מנצחת: אה... בערך. היה מלחין שקראו לו היידן. הוא אהב להפתיע את הקהל שלו.
הוא כתב יצירה שקראו לה סימפוניית ההפתעה. בכל פעם שהיה נדמה לו
שהקהל שלו נרדם, היה מפתיע אותם בצליל פתאומי ומצחיק הנה ככה:
מנגנים: סימפוניית ההפתעה של היידן פרק שני
(פינוקיו מגיב להפתעות שביצירה,)
מנצחת שרה את שיר ההפתעה
שיר ההפתעה
לפי סימפוניית ההפתעה של היידן, פרק שני.
מה זאת, מה זאת הפתעה?
זאת מלה כה נפלאה.
איפה יש לי הפתעה?
הי אתם גלו לי.
אם פתאום יפול כוכב
אם פיה תבוא עכשיו.
אם בבת אחת מותר
כל מה שאסור לי.
אבאל'ה אני נבהלתי נורא רא רא
מה ההפתעה? שום דבר פה לא קרה רה רה.
לא נפל כוכב, ואין לי, אין לי מתנה נה נה
כל ההפתעות היו רק בתוך המנגינה נה נה..
(פינוקיו מנסה לחקות את המנגינה ששמע, מזייף, נשמע קול הטרומבון, האף שלו מתארך)
פינוקיו: שוב אני מסתבך לי! שוב האף מתארך לי. מה קרה? עכשיו לא שיקרתי!
מנצחת: אבל אתה מזייף, פינוקיו. במוסיקה זיוף זה כמו שקר.
פינוקיו: (תוך כדי צחוק) אם אני משקר
יש לי אף מזדקר,
אם אני מזייף
יש לי אף מתנפנף!
אוףףף! איזה אף!!!!
(האף מתקצר)
מנצחת: פינוקיו, אתה רוצה לשיר נכון?
פינוקיו: כן. כן.
(מנצחת עורכת לפינוקיו שעור בפיתוח קול, בשיתוף הקהל. לפעמים הוא לא מצליח. כשהוא מזייף – האף שלו מתארך..)
פינוקיו (לטרומבון) ג'ימיני, תפסיק כבר, די,
אתה מלחיץ יותר מדי.
(למנצחת) שוב אני מזייף?
מנצחת: מזייף ממש בכֶּף. לא נורא. בוא ננסה עוד פעם.
(פינוקיו מצליח לשיר נכון)
מנצחת: עכשיו, כשאתה למדת לשיר, אתה יכול לנסות לשיר את שיר ההפתעה, לפי המנגינה של היידן.
פינוקיו: (שר את שיר ההפתעה)
מנצחת: זה היה יפה מאד, פינוקיו.
פינוקיו: עכשיו אני כבר יכול להיות ילד אמיתי?
מנצחת: לא יודעת, בוא נבדוק...
(המנצחת נוקשת על ראשו של פינוקיו שלוש נקישות, נשמעות נקישות בעץ)
מנצחת: לא פינוקיו. חלק ממך הוא עדיין בול עץ. כנראה שיש לך עוד דברים ללמוד לפני
שתהפוך להיות ילד אמיתי.
פינוקיו: אוף!!! (מתעצבן) זה לא צודק! אני כבר יודע מה זה שמחה וצחוק, עצב ובכי.
למה אני עוד לא ילד אמיתי?!
מנצחת: פינוקיו, אתה כועס!
פינוקיו: אני? כועס? מה אמרת? מה זה כועס? מה שאני מרגיש זה כועס?
מנצחת: ממממ, מה אתה מרגיש פינוקיו? בוא ונבדוק. אולי אתה מרגיש ככה?
מנגנים סרנדה למיתרים של דבוז'אק פרק חמישי
(דואט בין המוסיקה לבין פינוקיו. חלק בדיבור של פינוקיו בהפסקות של המוסיקה וחלק בשירה של פינוקיו)
פינוקיו: (בזמן המוסיקה) אני כועס. אני רותח! אני מרגיש שכולי בוער מבפנים!
מנצחת: ו... אתה מדבר בקול רם (המוסיקה בפורטה)
פינוקיו: (צועק) כן!
מנצחת: ולפעמים אתה נרגע קצת (המוסיקה נרגעת)
פינוקיו: (יותר רגוע) כן...
מנצחת: עד שפתאום... אתה כועס עוד יותר!
פינוקיו: כן!
מנצחת: נו... נרגעת?
פינוקיו: אולי. אני לא בטוח.
אני מבולבל, אני לא יודע.
כועס? או רגוע? אני משתגע.
(קוונטרבס מנגן ממש קרוב לפינוקיו ומפחיד אותו)
פינוקיו: אוי! מה זה היה?
מנצחת: נבהלת?
פינוקיו: (מתחבא מאחורי המנצחת)
מנצחת: זה היה פחד.
פינוקיו: (בבהלה) לא!!! לא רוצה פחד! אני פוחד מהפחד!
מנצחת: (צוחקת) אתה פוחד מהפחד? ממה אתה עוד פוחד?
פינוקיו: מאש. הכי אני מפחד מאש. כי אני מעץ, ועץ יכול להישרף.
מנצחת: גם ילדים פוחדים מאש. וגם מבוגרים, ואפילו מלחינים.
פינוקיו: באמת?
מנצחת: כן. למשל ויוואלדי.
פינוקיו: מי זה ויוואלדי?
מנצחת: ויוואלדי זה מלחין שחי באיטליה ושם חם גם בקיץ. והיו שריפות.
מנגנים – A. Vivaldi – summer 2
פינוקיו: אבאל'ה!!!!
(פינוקיו מתחבא מאחורי הכנר. המוסיקה ממשיכה)
פינוקיו: אוי.. אני עייף מכל הרגשות האלה. זה מעייף לצחוק, אחר כך לבכות, לכעוס
ולפחד זה הכי מעייף, אני הולך לישון.
(האף שלו מתארך ונשמע צליל הטרומבון)
פינוקיו: שוב האף מתארך לי, שוב אני מסתבך לי!
מנצחת: (מתפלאת) למה? הפעם לא שיקרת. מותר לך להיות עייף וללכת לישון.
פינוקיו: אבל אני לא יכול לישון. עוד אף פעם לא ישנתי.
(האף מתקצר)
מנצחת: למה אתה לא יכול לישון?
פינוקיו: כי אני בול עץ שכחת?
(מקיש על עצמו שלוש פעמים. בפעם השלישית נשמעת נקישה)
(למנצחת) את רואה. אני מעץ, ועצים לא ישנים אף פעם.
מנצחת: אף פעם לא חלמת?
פינוקיו: לחלום? מה זה לחלום?
מנצחת: פינוקיו. אתה כבר כמעט כמו ילד אמיתי. כמעט זה עוד מעט. אני יודעת מה
עוד חסר לך כדי להיות ממש ילד אמיתי. אתה צריך לחלום. מה הדבר שאתה
הכי רוצה בעולם?
פינוקיו: למצוא את אבא שלי ולהיות ילד שלו. ילד אמיתי!.
(מחכה שהאף יצמח. אבל הוא נשאר כשהיה) את רואה? לא שיקרתי.
מנצחת: אתה מתגעגע לאבא שלך?
פינוקיו כן. קוראים לו ג'פטו. הוא נגר, מנסר ועושה דברים נפלאים מעץ.
מנצחת: (מתקרבת לנגן בכינור) ככה הוא מנסר?
( הנגן מנגן משהו בכינור בתנועות של ניסור)
פינוקיו: כן. וגם אותי הוא עשה. בדיוק ככה, אבל המנגינה שלו נשמעה כאילו היא
מנסרת. וזאת הייתה מוסיקה נהדרת.
אדוארד גריג, סוויטת הולברג. פרק חמישי
(פינוקיו רוקד ודרך הריקוד הוא הופך לאט לאט לילד אמיתי, הוא פונה לכנר ורוקד איתו)
פינוקיו: איזה כיף! תראו אותי!! אני ילד אמיתי!
מנצחת: יופי, פינוקיו, באמת רקדת כמו ילד אמיתי..
פינוקיו: כי הכנר ניגן לי כמו אבא שלי, כמו נגר. (לכנר) אתה יודע, אבא שלי, ג'פטו,
הוא נגר, ואני כל כך אוהב אותו ומתגעגע אליו.
מנצחת: אולי זה סימן שאתה כבר ילד אמיתי, פינוקיו.
(מקישה על ראשו, ולא נשמע קול הקשה על עץ. נשמע קול של מגע בעור רך)
פינוקיו: (מאושר) עכשיו אני ילד אמיתי! ואני יודע איזה רגש אני רוצה ללמוד. עכשיו,
כשאני ילד אמיתי אני רוצה לדעת מה זאת אהבה!
מנצחת: אה... אהבה. אהבה זהו רגש מסתורי מאוד. גם אנשים אמיתיים שואלים את
עצמם מה זאת אהבה. אבל יש אגדה שמספרת שבאי בודד רחוק גרה פיה –
פיית האהבה, ומי שמתקרב אליה ושומע אותה שרה בקולה הרך והנעים -
מתאהב...
מנגנים – שיר: "פיית האהבה", מילים, לחן ועיבוד: עידית שכטמן.
על אי בודד נידח על אי בודד נסתר
אישה יפה מאוד מעיני רבים
שרה וקולה הרך יש מקום מוכר
ממתיק הוא סוד. לאוהבים.
אם תתקרב אליה אין יותר קרוב ממנו
אל קסמה תתמכר אך אין יותר רחוק
ולבך יהפוך לאחר. כי בדרך משתרע ים עמוק.
פזמון: אי שם גרה פיה
אי שם יש אהבה
ואם תקשיב אל הצלילים
יגע בך אותו שרביט פלאים.
מנצחת: עכשיו, כשאתה ילד אמיתי, אתה צריך לחזור הביתה, אל אבא ג'פטו.
(הכנר נותן לפינוקיו כינור קטן, ושניהם יוצאים ביחד תוך כדי ניגון.
המנצחת מניפה את השרביט בתנועת קסם. נצנצים מלווים אותם ביציאתם.
נגן הטרומבון יוצא אחריהם.)
(המוסיקה נמשכת, וחוזר הפזמון(
אי שם גרה פיה...
סוף
